בצהריים התקשקשנו ופתאום נפל דבר, הוחלט פה אחד- הפה שלי(הפעם!), שאני אקרא לו "קוקי".
קוקי לא אהב את זה. ז"א לא כל כך ... והתחיל איתי קרב מסתורי. "אין בעיה מותק!".
בלילה נפגשנו, הוא מתעכב ברבע שעה ואני מחכה בציפייה לראות את הפושע הצמוד שלי,
אחרי שבועות של כל יום יחד השבוע הזה אנחנו סובלים מחוסרים קלים וצריך מייד לטפל בעניין.
התחבקנו והתנשקנו כי התגעגענו נורא,"שפעת החזירים" לחשתי לו באוזן ומייד נתתי הוראות שמירה.
"אנחנו לא מתנשקים עם אף אחד, לא מתחבקים, ושוטפים ידיים כל שעה עגולה, טוב קוקי?
קוקי לא אהב את ההוראות האלו, טוב נו, גם אני לא. אבל ככה הסבירו בחדשות ואנחנו צריכים לציית.
הוא הפך אותי על הגב, עשה אהבה עם הגוף שלי ורק אחר כך איפשר לי לעשות אהבה עם זין של מאסטר.
יותר מאוחר נסענו לדיווצ'קה, ישבנו קצת, שתינו, עשינו נעים אחד לשניה וראינו המון אנשים טובים שעושים לנו כייף,
שלחנו נשיקות באוויר וניסינו להצמד להוראות שנתתי לנו קודם לכן. תכלס? לא הלך.
החדר האחורי התמלא באנשים ומאסטר ברלין נתן בראש לגורונת, ניסיתי לשאול את קוקי אם אין רחמים בבית הזה, אבל כנראה שלא.
מאסטר ואני התחבקנו בנתיים, התחרמנו והתחממנו ותיק תק גם אני הייתי שם על הצלב. קוקי נתן לי בראש ובתחת. רק מההתרגשות
ומהפחד היתה לי חולשה קלה במוח ובגוף, קוקי אמר שאתחשב בו כי הרבה זמן הוא לא הצליף, רציתי לבקש מקוקי שיתחשב בי גם
אבל זה כבר היה מאוחר מדיי. המועדון התרוקן וכולם היו דחוסים איתנו בחדר ההאחורי, חדר האימה והסשנים.
חטפתי את נשמתי שם וכל כך הרבה אנשים חוו איתנו את הסשן שזה היה כל כך מיוחד ומדהים. סוף סוף שוב התחברתי לקהל.
אחרי הבלאגן רעדתי במשך חצי שעה ושקוקי בדק לי את הישבן הוא גילה סימנים שלא מביישים את שנינו.
בדרך הביתה היינו רעבים, או שלא היינו רעבים,
רבע שעה ויכוח אם עכשיו נוסעים לתל אביב לאכול או לא. בסוף נסענו, כל הדרך הלוך קוקי נותן לי סטירות, אמרתי לו
שזה נורא מסוכן כי זה גורם לי לעצום העיניים וזה בעיה באמצע נסיעה. כל הדרך הוא אימן אותי על הקטע הזה וזה סודר.
כל הדרך חזור קוקי היה יותר נחמד, זה בטח בגלל שהוא היה קצת עייף, הוא ליטף אותי בשיער ושאל אם אני יודעת
כמה הוא מת עליי. קוקי מת עליי. זה משהו כזה בסגנון של אוהב, אבל השורש אוהב נוצר בשביל נשים ושימושי לגברים רק בחגים.
זה עשה לי המון נעים והתפשט לי על הפרצוף חיוך קצת מובך, לא הספקתי להתאושש וקוקי שם לי סטירה.
קימטתי גבות ושאלתי אותו מה עשיתי הפעם, הוא ענה שלא שכח שמוקדם יותר בערב גמרתי בספירה ל7 ולא חיכיתי ל10.
הוא צודק הקוקי הזה אבל בחיי שלא עשיתי בכוונה ועוד מעט לא יישאר ממני כלום קוקי. גמרת עליי לגמרי.
התחת שלי מנהל יחסי אהבה שנאה עם קוקי, אני מפתחת יחסי הסתגלות עם עצמי ועם הכאב הזה של כל תזוזה,
חזרנו הביתה ומייד שטפנו ידיים. אבל זה סתם היה ככה בגלל שסיימנו את האוכל וצריך ללכת לישון נקיים.
אני חוזרת לנוהל "מכנס ארוך" כי הסימנים פה לא פראיירים ואין דרך אחרת להסתיר.
הלילה קוקי ואני חגגנו עוד קצת חג אהבה. קוקי קיבל ממני מתנה ולא שכח גם הוא להעניק לי.
קוקי שונא את השם הזה, ואני אוהבת את קוקי.
שבוע טוב סוטים וצדיקות, אנשים יקרים לי.
לפני 15 שנים. 8 באוגוסט 2009 בשעה 18:58
