מאסטר מאסטר מאסטר
כל הנשיקות הקטנות, שמבטיחות מקום חמים,
כל האצבעות הפנויות שחודרות למעורת סתרים
החיוך שלך שמביא שתיקות של המון מילים
והשקע הזה בצוואר, שמעביר לי צמרמורות איימים.
הסימנים הסגולים בישבן, כמו כתובת סתרים רותחת,
השפתיים המהפנטות שעושות לי, המון רטוב מתחת,
בגמירות ל-10 אני כמובן בתפקיד הגונחת,
ואם זה לא מספיק, אתה סופר עד שאני צורחת.
להעביר תחנה בפטמות כאילו זה לחצן פשוט,
לינוק את כולך בשפתיי, במלוא המיומנות.
להשאיר לי רכבת בגרביון, טוב נו בטעות,
לעצור אותי מסערה, לחדד את המהות.
לחבק אותי אלייך בלי לומר מילים ממש,
להתאהב שוב ושוב, כל פעם מחדש,
כל הדברים הקטנים שעושים אותך נירגש
בין רגעי העונש, לכל רגעי הצל"ש.
השיעורים הקטנים שאתה מעביר,
הטעם הטוב שאחרייך משאיר,
הבטחון שאתה נותן באופן ישיר,
ושאתה תמיד דואג את האש להעשיר.
שאתה לא מוותר, ואני לא מוותרת,
שאתה רק סופר, ואני מייד גומרת,
שאתה רק מביט, ואני מתייצבת,
שאתה רק אומר, ואני מתיישרת.
אבל בעיקר,
החיבוק של לפני ואחרי, המבט הברור והחד,
סימני אהבה מהלב, שמשאירים לך מקום מיוחד.
בלב שלי.
לפני 14 שנים. 15 בדצמבר 2009 בשעה 19:08