דצמבר שנת 2009. גשם בחוץ- חם בלב. חגיגות של כריסטמס.
זאת היתה מסיבת חימום לחגיגות הארבע שנים. התחת שלי והידיים של מאסטר יצאו מחוממים במיוחד.
במסיבה כולם לבשו את צבעי הפועל, לא כי אנחנו אוהדים חלילה, אלא כי הכריסמס מחייב את האדום לבן הזה.
פגשנו את סנטה שחילק מתנות, אבל מאסטר אומר שאת המתנה הכי שווה הוא קיבל לפני 4 שנים,
התרגשתי לשמוע ועוד יותר התרגשתי להרגיש את ההדדיות במשפט הזה.
כל החבר'ה עומדים מול הבר ואנחנו מרימים יחד כוס לחיים בקול תרועות גדול עם אנשים מקסימים,
עוגת אהבה נושאת משמעות ומיליון צבעים, פרחים וסוכריות חולקה בין כולם וחוסלה תיק תק,
על העוגה הזאת עמלתי שעות עם שתי חברות כדי שהיא תצא מוצלחת, יחודית ותהיה מוקדשת לנו,
עוגה שמציירת מערכת שליטה של אהבה שתמיד תהיה צבעונית ומגוונת, קשת גדולה של רגשות וצבעים
שאנחנו מכניסים זה לחיי זו ב4 שנים האלו. שסיימנו עם הרמת הכוסית והחברים חזרו לרקוד ולהתפרע
היו דקות שלמות בהן מאסטר מביט לי בעיניים ואני בוהה בעיניו, היתה שם שתיקה שהביאה איתה המון מילים,
המון חוויות, ריגושים, קצרים וחיבורים. פתאום זה ברור שהטהור והנקי נשאר כאן גם אחרי 4 של פעילות מרובה.
פתאום נפלה החלטה בידי שני המאסטרים, הם החליטו שזה זמן מצויין לסשן משותף.
מאסטר הושיב אותי ליד הכוסית השניה, הם קשרו לנו רגל לרגל זו של זו. התחלנו לצעוד בהתאמה
לעבר הכיסאות שהוכנו עבורנו. היינו שם שתינו, מלקקות אחת את השניה בזמן ששני המאסטרים
חוגגים בלי סוף על הישבנים החמים, מרימים לחיים עם השעווה של הנרות, מערבבים גם קרח בסיפור הזה, מצליפים בנו עד
שאנחנו נמסות להם בידיים. הם קושרים אותנו זו מול זו ומתחילים את עבודתם בשנית, שתינו כבר רואות כוכבים, כל אחד מנסה
להחביא את ישבנה אבל אין לנו סיכוי. המאסטרים מגישים אחד לשני את השוטים והציוד, היא ואני מתנשקות ברכות,
אם הם לא מוכנים ללקק אותנו אז אנחנו ניקח את המשימה לידיים. הם עומדים וצופים בנו, לוגמים להם מהשתייה
בנחת ורק אחרי עוד סיבוב של מתן כאב עוקצני הם משחררים את שתינו לתוך החיבוק שלהם.
סוף הערב, מאסטר ואני משחקים טאקי, מאסטר מנצח 4 פעמים ברציפות ואני עושה פרצוף פולני מבואס,
אני לא חושדת בכלום ובטח שלא מעיזה לבדוק אותו. בשלב מסויים כבר התחלתי לשאול את עצמי ממתי נהייתי כזאת מפסידנית
במשחקים האלו. רק בסוף הוא מגלה לי שהוא מרמה ודופק אותי כבר במשך 4 משחקים ואני לא שמה לב, אה אה, כן כן,
זה הרגיע אותי קצת. אני מבצעת את זממי במאסטר ואנחנו נעלמים לדקות ארוכות ... שנחזור למתחם כבר לא נמצא
את כל האורחים שהיו בו כשעזבנו. אבל נמצא חיוכים פרושים על הפנים שלנו מאוזן לאוזן, כעת אנחנו רגועים יותר.
מהי נוסחת ההצלחה? לחגוג 4 שנים בסשן בעל 4 משתפפים. להוסיף עוד 4 סיבובים של גמירות ולטבל בזה שאני על 4.
אני חייבת 104 תודות אז כל השמות שמתחילים ב-א' ועד ת' שהושיטו את ידם לערב הזה,
תודה ענקית. מעריכה ואוהבת. צוות אקוויריום שלי- אין עליכן בעולם כולו. ואתה מאסטר מדהים שלי, יש לך מעכשיו שנה
להתכונן, כי בחגיגות חמש שנים זה הולך להיות קצת יותר מסובך- מעתה הכל בכפולות של 5.
תחילת שנת החמסה בדרך. עולה עולה.
לפני 14 שנים. 29 בדצמבר 2009 בשעה 18:41