שיחות סקס ופלרטוטים סביב השעון, ככה אנחנו נראים כבר יומיים.
משהו בידיעה הזאת שיש לנו עוד יומיים להעביר עד שנפגש גורמת לאש לבעור עוד יותר.
שנינו מיניים יותר, המחשבות דוהרות קדימה, הפנטזיות מקבלת גוון חזק, השיתוף נעשה סוחף עוד יותר.
לפעמים יש תחושה שאנחנו משחקים במשחק "העמדות" וירטואלי, מי מעמיד למי.
כמה את חרמנית. כמה את רוצה. מה את מבקשת ..? הוא שואל אותי בכל פעם מחדש.
הוא יודע בדיוק כמה אני מסתבכת בתשובות לשאלות הפשוטות האלו וכמה כל ההסתבכות הזאת מעמידה לי.
יש ריגוש כזה ממש כמו לפני פגישה ראשונה של שני זרים. מי מתאגר את מי וכמה.
יומיים חלפו, סוף סוף יום שישי הגיע, מהבוקר אנחנו כבר בשיחות טלפון מתכוננים לקראת המפגש, אני מצליחה לשמוע
בקול שלו את החיוך שמסתתר מאחורי מסך הטלפון. בעזרת מילים קטנות ומדוייקות הוא מכין את הקרקע היטב לנחיתת האונס
שהולכת להתקיים הערב. אני לא יודעת מה אני יותר, חרמנית או מתגעגעת. מה קודם למה. סקס פרוע או חיבוק אוהב?
אחר הצהריים נכנסו לנוח. בימים האחרונים אנחנו מתרגלים להכנס לישון יחד,באותה השעה ובלי עיכובים.
בערב הוא מוודא איתי שהתיק מסודר, שהאיברים שלי מוכנים ושאני מחייכת. החיוך שלי מחרמן אותו ואני חושבת
שגם המבט החושש שלי שמגיע לבקר לפעמים, גם הוא מזיז לו משהו במוח. אמרתי לו בקול רם שאני מתרגשת לקראת הערב,
אני חושבת שגם הוא מתרגש, משהו בניצוץ החרמני הזה סוחף את שנינו אל מקום מאד מוכר אבל לא ידוע.
עוד לפני דיווה מתחיל המפץ הגדול. נשיקות רטובות בצוואר שעוברות לאט לאט לשפתיים, נשיקת אוהבים רומנטית שלא קשורה
לשום בדסמ בעולם. הבדסמ שלנו מתחיל באהבה בריאה ואחר כך גולש לחוויות מיניות מטורפות. הוא פותח את המכנס ואני מוציאה את
הלשון הרכה כדי לענג אותו, תחושה של שלמות באוויר, שהכל מתוקתק בקצב הנכון. לא מתעכבים. שיתוף פעולה מלא. טוב נו,
כמעט מלא. בפעמים שכואב לי מאד הוא צריך לתת לי כמה מכות בישבן ומשיכות שיער כדי שלא אאבד את הקצב, אני כמובן- מדביקה
את הקצב כדי לא להשאר מאחור. מנה ראשונה, סיבוב ראשון מתבצע בהצלחה. כעת אפשר להתחיל את הערב.
דיווה. האנשים מתחילים להגיע לאט לאט. המקום מלא. הכיסאות על הבר תפוסים אבל מאסטר מצליח לארגן לנו כיסא אחד, זה מספיק.
הוא מתיישב ומושיב אותי בין הרגליים שלו כאילו מסמן את המקום הפיזי שלי לערב הזה. לא משנה מי מסביב הרגשתי
איך אני צמודה אליו בדבק מגע שאי אפשר לשחרר. לא הפסקתי לחייך, העקבים היו נוחים אז אפשר היה גם לזוז בחופשיות.
חולצה לבנה, וויתרנו על החזייה ואני דרוכה כמו נינגה לכל סיבוב פטמות ל180 מעלות. בכל הזדמנות מאסטר מסובב אותן
ואני מתפתלת לו בתוך הידיים. בשלב מסויים הפטמות כבר לא הראו סימני חיים אז מאסטר החליט שזה הזמן לעשות להן החייאה.
כעת הן בסדר. מאסטר יוצא לשירותים ופוגש אותי בדרך, אני מחליטה לצעוד אחריו כדי להעניק לו באהבה מנה עיקרית.
דקות של עונג בשירותים. אין אפילו תחושה זולה. יש תחושה של כייף, של סיפוק, של חוסר יכולת להתאפק ...
הוא מצמיד אותי לקיר ומעביר את הזין בין פלחי הישבן שלי, אחר כך עברנו לחזה, ורק בסוף עשיתי עבודת מציצות מוצלחת,
מאסטר גמר, הרגשתי איך הוא כולו מסוחרר. יצאתי מהשירותים, כמו דנידין לא השארתי סימנים אחריי, השארתי אותו שם,
סך הכל זה לא שבאמת שכחתי בשביל מה הוא הגיע לשירותים מקודם. רק טיפל'ה עיכבתי אותו. מנה שנייה, בוצעה.
4 בבוקר, קישתא הביתה. מאסטר מהלך כמו על ירח אני מתבאסת שאני לא יכולה לעוף וצריכה לגרור את עצמי לאוטו,
כל הדרך אושר, הנאה, נגיעות. אנחנו כבר עייפים, מנת הקינוח כאילו מבקשת להדחות ללילה של מחר, הוא מלטף אותי
ואני קופצת עליו לחיבוק, היה לנו כייף הלילה הזה. מנת הקינוח היא לא מינית, היא נפשית. והיא האושר שאנחנו הולכים
איתו הביתה ומתעטפים בו בכל בוקר. יש משהו ממכר בתחושה הזאת של הביחד. יש משהו ממכר במגע המדוייק ובדבק הזה.
תודה לכולם כולם כולם בלי יוצא מן הכלל.
תודה לכל מי שהיו סביבנו, כל מי שהביא איתו את הקרן אור הפרטית שלו אל תוכנו.
מי שלא באו, הרגשנו את זה. הייתם חסרים. אבל אוהבים אתכם בכל אופן.
ואתה מאסטר שלי, תודה לך על ערב נפלא, מרגש, אוהב מחרמן ומסעיר. אוהבת אותך המון. תודה }{!
לפני 14 שנים. 23 בינואר 2010 בשעה 18:38
