מאסטר כתב על סולם ...
אספר הרתפקאה משלי ,
מגיעה בשעה מדוייקת , ניכנסת למקום עבודתו כמו שקבענו,
מיסתכלת סביב , ואינו שם . ניכנסת , סוגרת את הדלת ומחכה .
שומעת ברקע את שמו , חבר קרוב אומר לו שהגיע אליו מישהי.
הוא ניכנס ולוחש " ניכנסת בכזאת טבעיות ובשקט לא שמתי לב " ...
חיבוק ענק , נשיקה רטובה , ממשיכים ...
אורז הכל, נועל את המשרד , ואומר לי לבוא אחריו.
הולכת ... רועדת מהלא נודע , אבל בוטחת במאסטר מאוד.
ניכנסים למשרד שליד, המשרד חשוך, מאסטר מורה לי להכנס אחריו,
והוא מרגיש את החשש והפחד ... מחייך ומרגיע , בואי , כנסי ...
מאסטר מצביע על סולם שמוביל לעליית גג,
והמצב אצלי מחמיר . סולם ?!
"מאסטר .... יש לי פחד גבהים , אין מצב, אני לא עולה ...."
"תעלי , אני אחרייך "
לוקחת נשימה עמוקה , מנסה להירגע , ומאמינה שאם אפול , מאסטר יתפוס אותי.
עולה ... הצלחתי ...
מורידה את בגדיי, התחתון והחזייה נישארו בבית ,
החולצה והמכנס ירדו.
ערומה , למולך , על 4 , שומרת על תחת מורם , ומחכה למגע ולהוראות.
מלטף , כל כך עדין , כל כך מרגיע , והלב דופק במהירות ...
"התגעגעת כלבה שלי ...?"
"כן מאסטר , מאוד ! "
"כמה מאוד ? "
"הרבה מאוד מאוד מאסטר "
אז בואי כלבה שלי , בואי ותראי לי כמה "
מלקקת , לא מפספת אף נקודה . ונהנית מכל רגע.
פליטת פה אחת שלא במקום , ומצאתי את עצמי במקום אחר ,
וזה כאב ... שום סליחה לא עזרה , ולמרות שיריתי בצרורות ...
"סליחה מאסטר ... לא התכוונתי , זה לא היה אלייך " ...
מאסטר אמר שהסליחה התקבלה , ובכל זאת אלמד לדבר .
אז כן , למדתי , אומנם בדרך הקשה .
אבל אין כמוהו , מאסטר אוהב ומתחשב .
אוהבת אותך, מוקדש לך , שלך, כלבתך.
וכמובן , מוקדש גם לכם ... חברי הכלוב היקרים 😄
לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 7:16
