הכח שהיה לי אבד וניגמר ,
הלב שלי לרסיסים נישבר ,
לא מפחדת להרגיש ,
מתעייפת , זה מתיש ,
בשיחה עם חברה ,
היא אמרה : "את תיתגברי, זה לא נורא"
בשיחה עם חבר ,
הוא אמר שייתכן שאתמוטט ואשבר,
חלקם טענו שעוד לא עיכלתי ,
חלקם אמרו שזאת לא אני שניכשלתי ,
היתה אחת , היא הטרידה אותי יותר מכל ,
היא אמרה שאצטער , אשבר ואבכה על הכל ,
הפחד לתוכי חדר ,
הכאב רק התחיל לא ניגמר ,
שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר ,
מיתפללת שאמצא את המאושר,
שנאהב עד מעבר להר ,
שניהיה אחד לשני היום ומחר ,
ורק שאיהיה מאושרת ,
שאחיה בתוך חלום לא סרט ,
שרק אחייך , שרק אצחק ,
שכבר לא אשחק את המשחק ,
שאתן את כולי,
שתיהיה רק שלי ,
ושתאהב , תאהב כאילו אין מחר ,
שתאהב ותרגיש גאה ומאושר ,
התהיות של היום ,
מפחידות אותי כל פעם מחדש ,
אך אין להם מקום ,
בעולמי הנקי , הטהור , והמקודש .
לולי .
לפני 18 שנים. 14 במאי 2006 בשעה 17:43