הוא קפץ לי על המסך , שולט אחר , לא מזיק , נעים ורגיש ,
מודאג ... אז הקשבתי .
הוא ביקש לשאול לדעתי ,
לשתף אותי מעט , ביקש עזרה .
הבטחתי הקשבה מלאה . וקיימתי .
תוכן השיחה לא יהיה מפורט פה , אבל המסקנות , כן .
אז כן , חתכתי אותו לא פעם אחת , מילותיי היו חדות , אני יודעת ...
וכן , זה לא היה נעים לאוזן , לעיתים צורם עד מאוד ,
אבל! זאת היתה דרכי שלי , להוביל אותו לדרך המלך .
המחוג נע קדימה במהירות , כבר עברה שעה ויותר , השמש עלתה ויש עוד סידורים להיום .
ואני ...? אני יודעת שהארתי את עיניו , יודעת שהוא הגיע להבנות חדשות ,
שמחתי שיכלתי להיות לו , להעניק לו מילים עם משמעות , מילים שיובילו למעשים .
ואי-שם , אתפלל שהוא ימצא את אושרו . את אושרם , שלהם .
השיחה איתו , גרמה לי להבין היכן אני ואתה נימצאים .
כמה קשה הדרך , כמה רחוק הלכנו , כמה קשה לתת את כולי על מגש של זהב ,
כמה קשה להרגיש , לאהוב , ולהיות ... להיות שלמה . שלא נדבר על מושלמת .
בסיום השיחה , חייכתי לעצמי , ומלמלתי בשקט ...
תודה לאל שהבאני עד הלום , שלא נתן לי לוותר על החלום , שלא וויתר עלינו.
עטופה בחתיכת בד ,
ידיי מלטפות את גופי ,
גופי חשוף לאור השמש ,
אני חושבת שאני צריכה חגורת צניעות , בדחיפות .
אוהבת , נסיכה .
לפני 18 שנים. 11 ביולי 2006 בשעה 13:24