"מאסטר , אל תלך לי ..."
- אין ברירה בייבי שלי , תיהי חזקה .
" אני אוהבת אותך "
- ואני אותך
" למה דווקא אתה ? "
- אין לי תשובה לשאלה הזו .
" לאן אתה הולך ? "
- אני הולך לבצע את שיודע .
" אתה יודע הרבה דברים אחרים "
- בייבי , לא אני ולא את מחליטים .
" תפסיק תפסיק לדבר כמו מכונה "
- אמרת נכון ... מכונה .
" תשמור על עצמך ".
- אשמור .
הבטתי בבלוג שלו , הכל מטושטש , הדמעות לא נתנו לי להגיע לסוף .
לא יכלתי להגיב , זה היה חזק מדיי , כואב מדיי , בעיטה בתוך הלב ,
חשבתי שעברתי עם האיש הזה הכל , ועברנו המון ביחד , אבל זה , זה חדש לי .
רצתי לאמא , רועדת , עיניים אדומות , היא עטפה אותי מהר , לא הבינה מה קרה .
הושבתי אותה מול המסך , היא קראה בדייקנות , כמעט בכתה איתי ,
חיבקה ועטפה , והבטיחה שיחזור .
הדמעות שזלגו מעיניי הוכיחו שוב את מקומו העמוק אצלי .
האהבה שלי אליו מעולם לא הייתה נתונה בספק .
ניצחנו יחד הרבה מלחמות , גם את זאת נעבור .
לפני יומיים , בבית קפה פינתי , ראיתי בעיניו , את מקומי העמוק בליבו .
והלילה , הלילה הבנתי שוב , שאני אוהבת את האיש הזה . אוהבת עד קצה היכולת .
תמיד הוא שמר עליי , עכשיו תורי , לשמור עליו . בתפילותיי .
נסיכולה .
לפני 18 שנים. 6 באוגוסט 2006 בשעה 5:09