לאור נרות , אל מול דמותך ... בחרת בי , בחרתי בך .
רגע בו נעתקה נשימתי , רגע בו בחרתי אותך בתוך דרכי .
מהיום הראשון ידענו אנחנו וידעו כולם,
שהמערכת הזאת תניב פירות ותכניס עוד צבעים לעולם .
אני כחדשה בדרכי לעולם הגדול ,
מחפשת תשובות , רוצה לדעת הכל .
לא מוותרת על רגש , לא מפסיקה לשאול ,
כי מזה שווה אם לא מרגישים בגדול ..?
אתה כמנוסה עקשן, יש שאמרו "דום מסוכן" ,
כבר ראית הכל , וניסית יותר,
נתת לי להכיר בך צד אמיתי ואחר ,
למדת אותי להתקרב , כאילו יש לאן למהר ,
אולי הרגשת כבר קודם , שאני לך אשאר.
יושבים ביחד , בוחרים מה לא , מה כן ,
איזה אביזר אפשר לאמץ ואיזה לתרום לשכן .
מהמפגש הראשון ,
כשעיניי מכוסות פיסת בד, גופי מול דמותך באומץ עמד .
כנראה שלקח לי רק רגע אחד , להבין שאיתך אינני לבד .
הנה חולפים ימים , חולפת לה שנה ,
והמבט בעיניים טורף וצמא כמו בפגישה הראשונה .
הדרך היתה מפותלת וקשה ,
אני מתחבטת, כילדה, כאישה.
אתה עומד מולי, מופתע עם פה פעור ,
שוב מלמד, מה מותר , לא מומלץ , מה אסור.
לא פעם אחת תהית לעצמך מאיפה האנרגיה והכח ,
איך אני משחקת באש , ולא נותנת להעלם או לברוח ,
אהבתי הגדולה אלייך לא נתנה לך לרגע לשכוח .
שאתה נמצא אצלי בחדרי הלב , בורידים ובמוח .
לעולם איננו לבד , שני חלקים שהתחברו לאחד .
אולי נשכתי , הכאבתי , בעטתי בלי סוף ,
רק דבר אחד לא שכחתי , לחבק , לאהוב , לעטוף.
אל מול תחושות , רגעים , שיעורים , לחישות .
אל מול אושר , דמעות , מציאות , רחישות ,
ימים כואבים , שעות מתישות .
למדנו להרגיש קרוב , להקשיב לחבק ללטף לאהוב .
גם אם ביננו אלפי קילומטרים חוצים ,
הלב ידע עבורנו , כמה אנחנו רוצים .
בלילות אבודים כשעמדנו על קצה ההר ,
למדנו שהקולר הוא בנפש - לא מונח על צוואר .
וברגעים של דמעות וכאב צורם וזר ,
למדנו שהקולר הוא בלב , לא אביזר .
ואם מישהו מאיתנו התעקש ,
וגם אם לרגע זה נראה מתבקש,
לא הצלחנו את החיבור להסיר,
נקשרנו בקשרי הלב, קשר סבוך ונדיר.
כוכבי הלילה מקשטים עבורך את השמיים ,
מחבקת אותך , עוטפת בשתי ידיים ,
מנסה להקשיב לליבך הלוהט ,
מחפשת את הרגש, הוא חי ובועט .
ואתה בליבי את שמך שוב חורט ,
שארגיש בתחושותייך , שאדע את האמת .
BODYGUARD
מקווה שמצליחה לגרום לך להרגיש ,
שגם אחרי שנה , אתה הוא האיש ...
אוהבת עד אין סוף ... שלך , לולי .
לפני 17 שנים. 19 בינואר 2007 בשעה 17:16
