בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Eyes Wide Shut

דברים שלא אמרתי בקול
לפני 17 שנים. 5 בספטמבר 2007 בשעה 6:19

כנראה רק כי כועסת..
אבל בסדר. נגמר ודי.
וכנראה עדיף.
היה כואב מדיי ולבד מדיי ומאכזב מדיי ובכלל יותר מדיי.
אני לא בנויה לדברים האלו.
לא רוצה יותר שומדבר.



מתגעגעת לדאנג'ן.
אבל בא לי לבוא בג'ינס וגופיה לבנה וכפכפים של שוק.
נדיר שהמקום עושה לי ויברציות "מסויימות"...
אוהבת לבוא פשוט כי מרגישה בנוח בין כל ה"מוזרויות", מרגישה כמעט יותר בבית מבבית.
כשאנשים לא מפחדים להיות אמיתיים ולהראות מה הם באמת אוהבים לעשות.
כשגם בחורות עם צלוליטיס מתפשטות וזה לגמרי בסדר.
כשגם 009 מתרוצץ עם תחתונים ומתנהג כמו בן 6 כשמצליף לכולם בטוסיק ובורח,
והכל הכל כל כך לגמרי בסדר...
ואני אפילו לא צריכה אלכוהול בשביל לרקוד אם בא לי לרקוד. רק לקום ולהזיז,
ולדעת שגם אם אני אהייה הכי עקומה שאני יכולה, עדיין אף אחד לא ישפוט.



מוזרים זה הכי, אחי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י