סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Eyes Wide Shut

דברים שלא אמרתי בקול
לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 14:46

לא כזו שעושה חרדה ולהתרוצץ ברעד בכל הבית ולקחת כדור 'אמא'לה רק לא להקיא'..


בחילה כזו של ריק
ריק כמובן כי לא אכלתי כלום כבר שבוע
וריק כי אני מתה מפחד מעצמי עכשיו
מתה מפחד מהכל
לא רוצה להמשיך מה שהתחלתי
ולא רוצה להתחיל שומדבר אחר
הכל מפחיד אותי
הכל גדול עליי
הכל מלחיץ
ולחץ שובר אותי כל כך בקלות
מרגישה חוסר אונים כזה
שאובייקטיבית נראה כל כך טפשי -
"אין דבר שאת לא יכולה לעשות" -
כן כן, שמעתי. בסדר..
אבל גודל הציפיות...
נראה עכשיו כמו הר, מולי, העכבר(ה)
וזה עושה לי בחילה
הפחד הזה
לראות מראש איך אני נשברת


פרפקציוניזם זה לא שומדבר אחר מלבד קללה.

Whip​(שולט) - קשה לי לכוון, לעזור. אנסה:
את יודעת שהכל אצלך בראש. כי בחיים לא הכל מושלם,
ואולי טוב שכך - אם היינו שואפים למושלמות, לא היינו עושים דבר.
אז תטעי, אז תפשלי, אז תשברי....
אז מה?
ממש דמייני שאת נשברת. עומדת מול תוצאות הההתקפלות שלך ו...
מה?
האם את בריאה? האם יש לך מה לאכול? איפה לישון?

אז כמה כבר נורא זה באמת יהיה אם אכן תשברי?


תינוק שהיה מפחד ליפול,
לא היה לומד ללכת.


יש ציטוט שאני מאד אוהב:
"אל לי לפחוד.
הפחד הוא קוטל הבינה.
הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט.
אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי.
וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו.
במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר"

(מתוך "חולית")
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י