כל כך הפחדת אותי וקיוויתי שזה יעבור כשנדבר
אבל עם הקול שלך הזדעזעתי עוד יותר והתחושה הזו רק גדלה וגדלה בתוך הבטן וממלאת אותה
אני כל כך כל כך דואגת לך
למה תגידי לי, למה את מכל האנשים לא מקשיבה לאינטואיציה?
ולמה לך מכל האנשים קורים כאלו דברים...
ולמה את לא מסתובבת עם גז מדמיע.
אלוהים, אם יכולתי הייתי קורעת לו את הבשר עם שיניים וציפורניים
הייתי משאירה אותו נכה בלי יכולת להתרבות או בכלל לדבר
הייתי מגלגלת עליו סלע, דוחפת אותו מצוק, דורסת אותו עם מכבש
אלוהים!!!! איך אפשר לעשות לך כזה דבר
הדמעות חוזרות לחנוק אותי כל היום
אני רק רוצה לבוא ולחבק אותך ולהגן עלייך
פיניתי בשבילך את שתי הכתפיים ואם תרצי אני מוכנה לגדל עוד כמה...
רק תוציאי הכל החוצה, תוציאי אחת ולתמיד (הלוואי שזה באמת יכול היה להיות ככה)
אני כל כך דואגת לך אהובה שלי
אבל חוץ מחיבוק אין לי מושג מה לעשות
ואפילו בשביל זה אני רחוקה מדיי עכשיו...אני כל כך מצטערת שאני לא שם...
לפני 17 שנים. 10 בפברואר 2007 בשעה 23:36