רציתי ללמד אותך לקבל אהבה.
בין מבט ירוק ומנומש לזיון בעמידה בסמטה בעין כרם, הרציתי לך על טעמה של אהבת אמת.
את רק ישבת עלי ברכב בבני ברק, מנשקת את פני ומורידה לי את החולצה.
״אתה התאהבת בבנאדם שאין לו לב״ אמרת לי פעם, אחרי שלא התראינו שנה שלמה ומצאתי אותך בסיטי באשדוד.
רק החזקנו ידיים בשתיקה והלכנו לבנות כל אחד בנפרד את חלומו.
אקראיות מתרחשת כשאנחנו עיוורים לדברים המסתדרים מעצמם בשלמות. חמש שנים אחרי ואנחנו פתאום יחד בירושלים, מבט יחיד הספיק בשביל לגרום להר שוב לגעוש.
באוניברסיטת חיפה על מכסה המנוע נטפת עד הקרסוליים.
אמרת לי ״תודה״ והבאת שוקולד עם פתק ברכה.
פעם במילואים הכנסתי אותך למוצב שלי בגבול הלבנון והלכת עירומה בגשם, הנקודות על פנייך התחברו עם הטיפות והלב שלי רקד.
יומיים לפני פסח, הפנס הצבאי שנתתי לך עזר לאביך לחפש חמץ בבית שלכם בצפת.
אהב אותך מאד האבא הזה, עד כדי דמעות.
אני לא שוכח אותך, משרתת זין מופלאה ואהובה שלי, כרגע, אני רק מבקש לא לזכור.