הוא והיא - תמונת ראי

התגעגענו קצת, לא? ;)

מתנשא
---------
שלב א': הכרות
אני זוכר את אהבתי הראשונה. אמנם היא היתה בגיל שבו טרם יכול הייתי להביא צאצאים "מתנשאים" לעולם, אך היא היתה עזה חזקה ו...דביקה מאין כמוה. סופו של דבר התנפצה כמו סופת הוריקן אל הרי האלפים (בעעע) או כמו כוסות התה שסבתי מנסה השכם והערב להעביר מהסלון למטבח, נסיונות נואלים יש לציין.
כשאני רואה בחורה אני קולט את מבטה. מבט מסתתר מאחורי מסך שערות או לחילופין עינים בעלי הבעה המסתירות משהו.. עושות לי את זה. במוחי אני מתחיל לעבד את הנתונים. בחורה ביישנית.. בטח חסרת בטחון... צריכה גבר חזק... מכאן אני עובר לבדוק את תווי פניה שהרי סוף סוף עלי להעמיד כמה דברים... (לא מה שחשבתם לעזעזאל אתכם, התכוונתי לצאצאים מתנשאים יפי מראה). פנים מתוקות עושות לי את זה. ילדה בנשמתה כנראה. זקוקה לגבר שלוקח את האחריות על כתפיו. מבלי לשים לב אני מזדקף. חזי מתנפח כמו בטנה של אשתי אחרי ארוחה טובה. ואני מתחיל לבחון אותה ביתר שאת. איזה גוף עושה לי את זה? נו אתם בטח יודעים כבר, גוף נערי. אזי התמונה המצטיירת במוחי המעוות מחילה להתבהר. הנה בחורה כלבבי.מתחיל לדמיין את החיים שלה. מעניין למה היא עצובה, בטח נפרדה מהחבר. אולי צריך להחליף אתה מספר מילים לעשות לה חיוך על הפנים. נשרפתי, סוף סוף לאחר שנים של נישואים אני מאוהב.
שלב ב': התמזגות
במידה והכל הולך כמו שצריך ובתרוץ זה או אחר נוצר המפגש הראשוני שלאחריו האהבה פורצת ואוחזת בי בכל כוחה. עיני עוורות, ליבי כבר לא שלי (אולי אני נסחף קצת אבל זה מצטייר יפה).מטאטא מתחת לשולחן את כל החסרונות הקטנים. העיקר הוא הידיעה שנערת חלומותיי בחיקי. רואה את פניה המביטים בי הערצה אילמת, בכמיהה ובתום, ואני מרגיש כמו הרקולס שכבש את וונוס.משתדל לפנק אותה ככל יכולתי ושמור על חומה באופן סדיר, תדיר. חש כמו הלך מיואש שלפתע מבלי דעת חזרה אליו אבדתו. הנה היא שלי.... יו אני רכושני ואני נהנה מכך.
שלב ג' התנפצות
באיזה שהוא שלב אני חש שמשהו מטריד אותי,,, זה מתחיל בוויכוחים קטנים. כאילו מה ילדה צריכה להביע דעה בהרחבת בית... או במעבר ממקום למקום. כשהיא מתחילה לשאול דעתם של אנשים אחרים על מה שאני אומר אני חש נבגד, מה היא לא סומכת עלי יותר? מה האדיוט ההוא מבין יותר טוב ממני איזה דגם של רכב כדאי לקנות? האמא שלה תגיד לה כמה ילדים להביא לעולם? הלו... מה קרה? מי מת... אני פה בייבי. היא מתעצבנת אני לא בייבי שלך ומותר לך להקשיב לי. איי מה זה? לכי לעשות כלים במטבח ואל תפריעי לי לרכוז.
פתאם אני שם לב לדברים קטנים... ממתי היא מתבלת את המרק בשער ראשה אמנם לא שמתי לב לזה קודם אך מהיכן יכולה לצוץ השערה הזו.. פתאם אני מרגיש שהארנק שלי משום מה ריק. אני ממלא אותו והוא ריק.קסם. במקום להיות הרקולס הפכתי להיות כספומט. ערב אחד אני מחליט לשים לדברים סוף. לאחר יום עבודה מפרך אני מתיישב סחוט ליד השולחן במטבח מחכה שהיא תחזור מעוד לילה של בילויים. כנראה שנמנמתי שעה קלה כי פתיחת הדלת הקפיצה אותי והמכה שחטפתי מהקיר מאחור העירה אותי. היא נכנסה פנימה נראית כה יפה וצעירה אך אני מחליט לשחק אותה קשוח עד הסוף. היה לי זמן קודם להתאמן מול המראה על המבט הקר והמחושב. שבי אני פוקד עליה. היא מביטה בי בזלזול "מה זה?" שבי אני מבקש הפעם קצת פחות באומץ. או זה נשמע יותר טוב היא אומרת ומתיישבת. אני רוצה לשוחח על מה שעובר עלינו לאחרונה, אני אומר. היא מביטה בי בתמימות מעושה, מה עובר עלינו מותק? זה אמיתי שאני מריח ממנה סקס או שזה הדמיון המפותח שלי? את יודעת את לא מתנהגת כמו זו שהתאהבתי בה פעם....
ההמשך כבר ידוע לכולם. לך תדע מה זאת אהבה?

שוטרת
---------
זה למה - מתנשא ידידי- לדעתי עדיף לעבור לגברים , הם הרבה יותר נוחים (:
בגירסא הנשית זה נורא פשוט . רואה גבר, מביטה לו בעניים , רואה שיש עם מי לדבר והוא לא אדם חלול ואטום, ממשיכה לבחון אותו. בוחנת את החוזק שלו , והכוונה היא לא למספר הפעמים שהוא הניף משקולות בחיים, אלא לחוזק הנפשי שלו.
מכאן יש שני תסריטים - הוא נראה לי חזק מספיק בכדי להיכנע , הוא באמת מסוגל להכיל כל מה שאני רוצה , אנחנו עוברים לגור בארמון והוא על תקן סאב 24/7
התסריט השני - נראה לי שהוא מספיק חזק, אחרי תקופה מסויימת אני מבינה שלא.

אני עדיין לא חיה בארמון אז... (:

שוטרת
---------

בניגוד לידידי כאן , אני צפיתי היום בטלויזיה , לא נראה לי שעשיתי משהו אחר, (כאן גם המקום לומר לכל המתעניינים - לא- אני לא עסוקה בפינוי ), חשתי גאווה עצומה.
גאה להיות חלק מהעם הזה, גאה לראות את החייל מגיש מים למתנחל , גאה לראות את הרגישות , גאה לראות את החיבוק בין הקצין לבין החייל במילואים שכרגע מתפקד על תקן "מתבצר", גאה לשמוע את המתנחלים צועקים מקירבם "יהודי לא מגרש יהודי" ובאותה נשימה "לא לפגוע בחיילים ובשוטרים", נלחמים על אידיאולוגיה , אך לא נלחמים באחיהם .
אני ראיתי אהבה, הבנה, בכי של הזדהות, בכי של פורקן , סבלנות, סובלנות, ואשקר אם אומר שלא מחיתי דימעה.
אני לא חוזה קרע בעם , אני לא חושבת שתהיה שנאה למראה חייל או דתי.
היום - יותר מאי פעם - אני גאה להיות יהודייה בארץ ישראל.

(נ.ב - אני ככל לא רוצה להתייחס לאותם פורעי חוק, עבריינים, פושעים ששכחו כנראה מי הם , מאיפה הם באו ומול מי הם עומדים , שניצלו את בית הכנסת -המקום שכל כך קדוש להם לכאורה - למטרות לחימה, שפצעו ולא התביישו לפעול נגד כוחותינו. הם מבחינתי , פרי רקוב בתוך סל הפירות המדהים והנקי ללא רבב של גוש קטיף)

מתנשא
---------

ראשית אציין כי דברי נאמרים כאדם שמחפש את דרכו וסוטה לעתים ימינה ולעתים שמאלה.. בעיקר די ממורכז.
כולנו ראינו את תמונות היום... מעטים מאתנו ראו את מה שכתוב בעינים הכבויות.. מעטים השכילו לחוש את המיית הלב המדמם. היום ניתן האות לפילוג הגדול שיביא לחורבננו ויזכר לדראון עולם בראי ההסטוריה היהודית/ישראלית.
החברה הישראלית שסועה עקב ריבויי תרבויות ואמונות שונות של "ציונות מהי". עד עתה השכילו מנהיגיה לנווט בכשרון את כל המורסה הזו לאיזו ישות אחת שנקראית ישראיליות ובה מצא כל אחד את מאפיניו. לא אחת נשאלנו בחגיגות יום העצמאות "ישראלי מהו" וקיבלנו תשובות כמספר העדות הדתות והשיוכים. כי כך אנו, ערב רב.
הנוער נבנה לפי ערכים שנמסרו לו. לא סוד הוא כי גדולי הלוחמים בצהל באים משני גזרות, מהכפות הסרוגות ומבני הקיבוצים... בעשור האחרון נחלש כוחם של בני הקיבוצים וגבר כוחם של הכפות הסרוגות. לא פלא שנוער זה בא ממקומות אלו דווקא. מקומות עם ערכים.
היום נוצר שסע בעם. שסע שמקורו לא בהתנתקות כמו בחוסר הלגיטימציה שניתנה לאנשים אלו. מערכות השלטון קרי תקשורת/שיפוטית/מכוננת/מבצעת חברו יחד למהלך שסופו מי ישורנו ברמיסה ברגל גסה של הרעיון והערך הדמוקרטי. זאת בנוסף ללגיטימציה שמקבל ראש ממשלה שנחקר בפלילים ומשום מה נעצרו ההליכים בפרשיותיו השונות.
היום הזה בו שמעתי את מנהיג דור ההמשך אומר "הצבא זה לא דבר מקודש יותר" יום בו אנשים צעקו "לא ניתן למדינה שלא שמעה את קולנו" זהו היום בו נגזרנו לחורבן נוסף.
אני משתדל לטמון את ראשי באדמה אך ליתר בחון אשתדל שילדי יקבלו אזרחות אמריקאית.