שוטרת
---------
בניגוד לידידי כאן , אני צפיתי היום בטלויזיה , לא נראה לי שעשיתי משהו אחר, (כאן גם המקום לומר לכל המתעניינים - לא- אני לא עסוקה בפינוי ), חשתי גאווה עצומה.
גאה להיות חלק מהעם הזה, גאה לראות את החייל מגיש מים למתנחל , גאה לראות את הרגישות , גאה לראות את החיבוק בין הקצין לבין החייל במילואים שכרגע מתפקד על תקן "מתבצר", גאה לשמוע את המתנחלים צועקים מקירבם "יהודי לא מגרש יהודי" ובאותה נשימה "לא לפגוע בחיילים ובשוטרים", נלחמים על אידיאולוגיה , אך לא נלחמים באחיהם .
אני ראיתי אהבה, הבנה, בכי של הזדהות, בכי של פורקן , סבלנות, סובלנות, ואשקר אם אומר שלא מחיתי דימעה.
אני לא חוזה קרע בעם , אני לא חושבת שתהיה שנאה למראה חייל או דתי.
היום - יותר מאי פעם - אני גאה להיות יהודייה בארץ ישראל.
(נ.ב - אני ככל לא רוצה להתייחס לאותם פורעי חוק, עבריינים, פושעים ששכחו כנראה מי הם , מאיפה הם באו ומול מי הם עומדים , שניצלו את בית הכנסת -המקום שכל כך קדוש להם לכאורה - למטרות לחימה, שפצעו ולא התביישו לפעול נגד כוחותינו. הם מבחינתי , פרי רקוב בתוך סל הפירות המדהים והנקי ללא רבב של גוש קטיף)
לפני 19 שנים. 18 באוגוסט 2005 בשעה 22:15