בדידותם של מספרים ראשוניים

כולם עסוקים בסיכומי שנה, אז בואו גם אנחנו נסכם!

המצעד השנתי של הכלוב 2025 יוצא לדרך!!

ספרו ודרגו (ללא דיבה) את ההכרויות ההזויות ביותר שלכם השנה!

ברוכה השבה לשפתיי

ברוכה השבה לידיי

טעמך חסר לשפתיי

מגע עורך לא נשכח לרגע מאצבעותיי

בחלומתי את עדיין כאן

מברכת אותי על שובי מהמרחק

בא לי גם להרגיש מושך וסקסי, למה לא?

עונג שבת..

לכל כוס יש חלק מלא וחלק ריק.

אבל זה לא הכמות בפנים, זה להסתכל ולהגיד שככה זה צריך להיות בדיוק.

אם זה אספרסו מדוייק ואם זאת בירה שנמזגה בצורה פושעת. זה האידיאל... ככה זה צריך להיות.

גם אם רע ככה זה צריך להיות וזה מתאים בול.

למה? 

כנראה המוח נמתח בכזאת מצוקה וכאב כדי להחליט שכל סיטואציה היא כמו שצריכה להיות.

וגם זה, בדיוק קוסמי

החורף ומזג האוויר הסגרירי מעלים רגשות.

רגשות של געגוע לבית חם, לחיבוק אוהב.

לחום גוף של גוף אחר. להתעורר מכורבל ועוטף.

זה היה אתמול לא? 

שנרדמנו על הספה מחובקים.

שהתעוררנו עטופים.

שנרדמנו מכורבלים.

אבל הגשם התחיל, אני הלכתי

כשניסיתי לחזור הדלת לא נפתחה

את החום הרגשתי מבעדה, אבל אני עדיין עמדתי שם. בגשם.

וזה לא שלא אהבתי כמו אתמול. אהבתי יותר מאתמול.

זאת הפנטזיה שתמיד הייתה.

תמיד בתקפיד המטפל, המציל

למצוא נפש לטפל בה, שהייתה צריכה את הנפש שלי. להיקשר במקום של פגיעות  הדדית.

לטפל ולהציל

בסופו של יום, מי מציל את המציל שטובע?

לצרוח את כל מה שרציתי לומר

לצרוח כי שתקתי והקשבתי

לצרוח כי כיבדתי כשלא כיבדו אותי

לצרוח שראו את עצמך ושכחו אותי

לצרוח כי דרכו בדרך כשהלכו

לצרוח כי חשבו שלא ראיתי את שעשו

לצרוח להזכיר שגם לי יש קול, למרות הכול

ולבכות עד שהקול יצא, כי את המשקל שלי אני נושא

היום יום חגיגה. ברכה. יום מיוחד ומרגש שהיינו יושבים מתכננים ומבצעים בשמחה והכלה.

שבע שנים של חגיגות היום, מקרוב או מרחוק.

אבל נחגג. ברכות, בלונים ומתנות.

ביקום אחר

להודעת המזל טוב הבוקר לא קיבלתי מענה.

זכרונות משירי הבוקר והשמחה, ובטוח שיש עוגה טובה על השולחן שלכם.

מזל טוב. לכם.

אולי הדרך לא הייתה נכונה

הפניה מוקדמת מדי

ללא פרסה או שלטי הכוונה

בסוף הדרך הביאה חזרה

עייף יותר, פחות דלק במיכל אבל הדרך המשיכה

מדי פעם הדרך הסתעפה 

מדי פעם שלט הכוונה

הכיוון נכון, נכון?

סיבוב נוסף ללא ישועה

חזרה לדרך, מנקר על ההגה

מנורת הדלק נדלקה

אין תחנה באופק

הרכב נעצר והגעתי 

הגעתי, בדיוק לאן שהייתי צריך.

"יש הרבה דגים בים, יבוא אחד/ת אחר/ת"

משפט שמלווה את כל הנפרדים באשר הם מהסביבה, או דגים אולי מכסים אבל העיקר שיהיה בסדר.

יש מלא דגים ביום, מלא מכסים בסטוק ועוד כמה מיליארדי בני אדם בעולם. 

למישהו מהדגים האלה היה את המקום הקרוב ללב של הדג שעזב? מישהו מהמכסים התאים לכל התקוות והחלומות שרקמת? הרגש שהיה לך לאדם הספציפי ההוא, יש עוד מישהו בעולם שהירכך לך את הלב במבט כמוהוא? 

לא דגים ולא ים. גשם והגג מטפטף