בעבודה שלי, אחת מהן, אני יושבת בגלריה, איתי יושבים עוד כמה אנשים ובחלל למטה שלל עובדים..
תמיד יש תנועה, אנשים עולים יורדים, באים הולכים...
אני יושבת ככה שאני עם הגב למדרגות, לא רואה מי עולה ומי יורד, יכולה לזהות לפעמים לפי הרעש של הצעדים אבל לרוב לא מזהה או לא קשובה מספיק...
רוב מי שעולה ורואה אותי שם לי יד על הכתף בצירוף לאמירת שלום ומה נשמע..
בשבוע האחרון אני שמה לב שיש לי התנייה חדשה...
כל פעם שאני שומעת שמישהו עובר מאחורי, עולה, יורד, הולך או בא.. אני מחכה (או אולי מקווה) שהוא ישים עלי את היד...
יגע רגע בכתף או בגב..אולי יעביר ליטוף נעים, אולי יתן לחיצה בשכמה, אולי יחרקש לי את השיער כזה...
זה יכול להיות גבר, יכולה להיות אישה, זה לא משנה..
אני ככ זקוקה למגע, ככ כמהה לו, מנסה לזמן אותו ..
וכשהוא בא לרגע, אני משתוקקת שהוא ימשיך עוד רגע, ועוד רגע.. בלי כוונה מינית, בלי חרמנות, בלי מטרה, רק מגע , רק חום ואהבה..
אני מוזרה? אני כלב?
