אנה הסתכלה מסביב, מבולבלת.
היא ישבה בתוך שלולית שתן של עצמה. על צווארה קולר חשמלי, נעול. היא אחזה במעקה של מיטת ברזל ישנה ומחלידה. המיטה משמשת הארקה. ברגע שהיא לא נוגעת בה, הקולר מתחיל לחשמל בעוצמה שמתחזקת כל כמה שניות.
אנה ניסתה להיזכר איך היא הגיע לכאן. זה היה רק ימים בודדים לפני.
--------
"מוכנה?"
"נולדתי מוכנה". - ענתה אנה והצדיעה.
"מישהי במצב רוח טוב היום. בואי, כנסי לאוטו".
אנה נכנסה לרכב. היא הכירה את אלכס כבר שבועיים. זה הדייט השלישי שלהם. ראשון היה בבית קפה במרחק נייטרלי משניהם. שני היה במסעדה לבחירתו. כעת מתחיל הדייט השלישי. אנה לא ידעה איפה זה יהיה. אבל הוא לא הציע את המקום שלו. וגם לא שאל על המקום שלה. אולי הוא לא רוצה אותי, היא חשבה לרגע.
כאילו קורא את המחשבות שלה, הוא הניח את ידו על הברך שלה, ואז החליק את היד מתחת לשמלה לכיוון הירך.
אנה נרתעה מההפתעה.
"הכל בסדר?" - הוא שאל בלי להזיז את היד ובנימה של כדרך אגב.
"הכל מצויין, המפקד!" - אנה הצדיעה שוב.
"מצב רוח טוב מידי, זאת גם בעיה. זה ממש גורם לי לרצות להתעלל בך. לראות אותך בוכה ומתחננת שאפסיק. רק כדי שאפסיק ותתחנני שאמשיך".
הוא סיים את ההסבר והחליק את היד לכיוון הכוס הרטוב של אנה. הוא כבר אמר את הנ"ל בעבר, בשיחת טלפון. וגם אז זה הרטיב אותה.
הוא העביר את האצבעות באיטיות. גניחה קלה ובלתי נשלטת.
אלכס הוציא את האצבעות וקירב אותם לפה שלה. היא ניקתה אותן עם הלשון.
"בלי תחתונים - כל הכבוד. את חצופה, אבל ממושמעת".
"אז לאן אנחנו נוסעים?"
"לכי תדעי. לאן שהדרך תקח אותנו".
אלכס נשמע רציני. אבל שום דבר במראה שלו או בשיחות ביניהם, לא הצביע על בן אדם שפועל בלי תוכנית.
"אתה יודע שאם לא תגלה לי, אני פשוט אוציא את זה ממך בכוח!" - אנה אמרה והתחילה להציק לו עם האצבעות. לדגדג וללחוץ באיזורים רגישים.
לפני שלגמריי הבינה מה קרה, אלכס חתך שני נתיבים ועצר בשוליים בהפתעה. הוא הסתכל לה ישר בעיניים. מבט בלתי מתפשר.
"זה באמת מה שאת רוצה?" הוא שאל בלי להסיט את המבט?
"אולי... אולי לא" - אנה עדיין ניסתה להתחצף ולשחק. היא הרי בראטית. אבל קצת ירדה לה רוח מהמפרסים. היא לא בדיוק נבהלה. היא פשוט לא יכלה להתנגד לו בצורה אמיתית.
"שאלתי שאלה של כן או לא. אין אולי. האם זה מה שאת רוצה?"
"אני לא יודעת". היא ענתה בכנות.
"למה זה?" אלכס הניע שוב את הרכב וחזר לנסיעה כאילו כלום לא קרה.
"למה אני לא יודעת? לא יודעת, ערערת אותי עכשיו".
"נכון. אמרת משהו לגבי זה שאת בראטית. האם את נהנית מזה?"
"זה מצחיק אותי. וזה משחק נחמד."
"מקובל. אבל האם את נהנית מזה?"
"כן... עד היום כן"
"ומה היום?"
"משהו שונה היום. זה היה פחות כיף".
"אני גם מחבב בראטיות. לשחק. להכניע. משחק כוחות תמידי. אבל את לא. זאת דעתי מההיכרות הקצרה בינינו"
"למה אני לא? אז מה אני?"
"את לא מאולפת".
"קראת לי כלבה?! " - היא זייפה נימה נעלבת.
"כן. גורה. לא מעולפת."
"אתה חצוף" - הניסיון לשמור על המשחק הרגיש לה מאולץ עכשיו. זה אף פעם לא הרגיש ככה קודם. המשחק מאוד פשוט. היא מתחצפת. הגבר מתעצבן קצת , בכאילו. ואז כל האגרסיות הכאילו האלה יוצאות בסשן וסקס מטורפים ונוטפי נוזלים. כולם נהנים. בעיקר היא.
"רוצה שאאלף אותך?"
עוד שאלה ששאל כדרך אגב. צמרמורות רצו בכל הגוף של אנה. צמרמורות נעימות. אבל גם התכווצות קלה בבטן. משהו מפחיד יכול לקרות. מפחיד, אבל מרגש.
"במה זה כרוך?"
"בלא לשאול שאלות בלי אישור... תצטרכי גם לקחת כמה ימי חופש מעבודה. יש לך אפשרות כזאת?"
"חחחח הצחקת. לא נראה לי."
"אוקי. אני יכול להכריח אותך לעשות הרבה דברים. אבל זה לא יהיה אחד מהם." - אלכס עשה פאוזה קלה והסתכל מסביב, -"ובדיוק הגענו ליעד".
הוא החנה את הרכב מול מסעדת בשרים שהיא אמרה שבא לה לבקר בה.
"הקשבת... "
"אני תמיד אקשיב לך, כשתדברי את האמת שלך."
"עמוק... שנאוכל?"
האוכל היה מצויין. השיחה ביניהם זרמה כמו בכל שאר הדייטים. אלכס נתן רושם של בן אדם מאופק. מישהו עם שליטה עצמית מלאה. מוגזמת אפילו. זה אמור היה להציק לאנה. היא אהבה "לשבור" גברים כאלה. היא ניסתה לגרום לו לאבד שליטה ממש בהתחלה. לגעת בו עם הרגל מתחת לשולחן - הוא פשוט הזיז את הרגל שלה ואמר לה לא לגעת בו בלי אישור. היא ניסתה לשבת קצת יותר בזווית של המחשוף, היא ניסתה כמה דברים, אבל הוא או עצר אותה או התעלם.
האוכל נגמר. השיחה המשיכה. הם דיברו גם ברכב בדרך חזרה. הם דיברו על החיים. היא דיברה בכבוד. אנה עוד לא הבינה מה השתנה ביניהם, אבל משהו השתנה. בעצם, אולי זה לא השתנה ביניהם.
אולי זה השתנה בה.
