אנה התעוררה בהפתעה. משוק חשמלי בצוואר.
"לפחות היית משאיר לי מזרן" - היא אמרה לכיוון הדלת הפתוחה.
היא עדיין ישבה על הרצפה. היא לא הייתה בטוחה כמה שעות עברו מאז שהיא נכנסה לחדר הזה. מרצון. מאז שהקולר נסגר עליה. אחרי שקיבלה הסבר לגבי חלק ממה שהולך לקרות.
היא באמצע מבחן. היא לא הייתה בטוחה אם אלכס בוחן אותה, או שהוא גורם לה לבחון את עצמה. מבחן או אתגר עצמי.
היא נרדמה בדיוק באמצע של הזכרונות על הדרך שבה הגיע לפה.
-------------------------------------------------------------
שבוע אחרי מסעדת בשרים, השיחות עם אלכס המשיכו. כל מידי פעם, אנה ניסתה את הדרך הרגילה שלה. להתחצף. להיות בראטית. זה לא עבד. אלכס התחמק באלגנטיות. לפעמים הוא העמיד אותה במקומה בפקודה אחת. אבל הוא לא נתן לבראטית המזוייפת (לפי אלכס) מקום. בעצם, הוא הגיב בחיוב כשהיא הראתה את הצד הממושמע שלה. הצד הכנוע.
לא פעם היא חשבה לעצמה שהוא באמת מנסה לחנך אותה. זה שעשע אותה קצת בהתחלה. זה גם קצת עיצבן אותה. אבל כמה שהשיחות התקדמו, משהו התחיל להרגיש גם מסקרן ומעניין. אולי קצת מדליק.
בהתכתבות האחרונה היא נשברה. זאת הסקרנות, היא אמרה לעצמה ושלחה לו את ההודעה שהתחילה הכל.
"אז כמה ימי חופש אני אצטרך לקחת?"
"בשביל מה?"
"אל תיהי טיזר. אני שואלת באמת."
"יומיים. עדיף רביעי וחמישי. אבל כל סופ"ש של 4 ימים יעבוד."
"מה אתה יכול לעשות בארבעה ימים שיהפוך אותי מהבראטית שאני, למאולפת?"
"אני? לא הרבה. רק אתן לך את המקום לגלות את עצמך... ואולי אלמד אותך כמה פקודות חדשות. מה את רוצה? בואי, רגלי או למקום?"
"עכשיו אני לא בטוחה אם אתה רציני או סתם צוחק עליי..."
"גם וגם. אלה לא באמת ניגודים 😄 "
"אוקי. אני רוצה לחשוב על זה עוד קצת."
"שעתיים".
אנה לא הגיבה. היא למדה לא להתמקח איתו. היא חשבה על זה רק עוד חמש דקות. זה כל מה שהיא הייתה צריכה כדי לקחת את הצעד השני, אחרי שהיא כבר עשתה את הראשון.
כעבור שעתיים, היא דיברה איתו שוב. הם קבעו כמה דברים לוגיסטיים. היא קיבלה אישור לחופש מהעבודה.
עוד יומיים.
ביומיים האלה היא ניסתה להוציא ממנו עוד מידע. אבל לא קיבלה הרבה. רק שזה יהיה תהליך אילוף. הכל יהיה בטוח וכמעט לגמריי שפוי. זה ריגש אותה יותר מהלחיץ אותה. הרגשה שבפני עצמה קצת הלחיצה אותה. משהו לדבר עליו עם הפסיכולוגית כשהיא סופסוף תמצא אחת.
----------------------------------
כך הגענו לאתמול. אלכס אסף את אנה בשעה שבע בערב בדיוק. הוא אמר לה לישון טוב, אבל עוד היה לה יום עבודה. כל ההתרגשות לא הועילה לשינה גם היא.
אחרי נסיעה לא קצרה, עם כיסויי עיניים, הוא הביא אותה למבנה שנראה נטוש מבחוץ. בניים משרדים, כנראה. בפנים הבניים היה יחסית מתוחזק, לפחות בחלקים.
אלכס פתח דלת שנראיתה די איכותים ובלטה על רקע המבנה. הם עברו את המשרד שנראה די מודרני ונכנסו לחדר אחורי כלשהו. מאחרוי וילון, היה חדר אחורי בתוך חדר אחורי. זה החדר שיהפוך לה לבית לימים הבאים.
אלכס נתן לה הסבר קצר. איך הקולר פועל. איפה המצלמות נמצאות. הוא אפילו סיפר לה איפה השירותים... בשלב הזה היא עוד לא חיברה שלא תצליח להגיע אליהם.
המבחן הראשון הוא מבחן התמסרות בעזרת שינה. לפני האילוף, היא צריכה להראות שהיא באמת רוצה את זה. אנה לא הבינה מה היא רוצה. אבל היא טובה במבחנים.
היא יכולה לנסות לישון, אבל על מיטת ברזל ללא מזרן. או על הרצפה.
"מתי אתה תחזור" - אנה שאלה כשאלכס בא לצאת.
"מתי שאחליט. לילה טוב פאפי".
וכך הוא יצא. היא שמעה את הדלת החיצונית ננעלת.
לבד. ערומה. עם קולר מחשמל. במקום שאין לה מושג איפה היא. גבר שהיא מכירה פחות מחודש ופגשה רק 4 פעמים, רואה אותה במצלמות. אם הוא מסתכל בכלל.
הלילה הראשון עבר בסדר יחסית.
זה כשהוא לא חזר בערב השני שהיא התחילה להילחץ.
