למה?כי אני יכולה...

עצבנית..

אתה בהחלט יודע למה.
אתה גם יודע שהיום כדאי לך לשמור מרחק.

לא כדאי להעיר את הדוב.
ובכל זאת אתה שותה מיץ אומץ ושולח בהיסוס
"את רוצה להוציא עלי עצבים..?"
"שאלה יפה" עניתי..
"תגיע" הוספתי דקותיים אחרי.
לא עובר הרבה זמן עד שאתה עומד עירום כמו מוצג מובש ומובך במוזיאון שלי.

ואני מסתובבת סביבך.. בוחנת, מתרשמת ...

מעבירה יד, בודקת את הסחורה, מלטפת אותך בעדינות ובהנפה אחת מדוייקת-

על הישבן שלך מצויירות להן אצבעות,

כמו חותמות את חלקו הראשון של הלילה.
לפיתה אחת הדוקה תופסת את האיבר שלך ומובילה אותך לחדר השינה..
"על 6" פקדתי.
אתה מבצע בלי לשאול-

עולה למיטה, מבוהל וחושש

אבל יודע שעכשיו הזמן שלי לצחקק קצת.

נעמדת מאחוריך- מושכת אותו אלי ואתה מקופל בשניה.
צריך רק מכה קטנטנה כשהכל אסוף בידי ואתה גונח מכאב.
מרימה אותו חזק ומשחררת, סוטרת ומשחקת בכלי הזה ששיך לי ונותנת לך להבין שכל הגודל והפאר שם לא באמת שווים כשאין בו שימוש, והלילה-אין בו.
החיוך שנמרח לי על הפנים מכל פידבק שהגוף שלך מספק משתלב עם מבט רעב וצחוק זדוני.

מפעם לפעם אתה קורס על המיטה ומתקפל כמו עוּבּר.

ואני כמו אם רחומה-

חובקת אותך מאחור ומנשק את צווארך-לוחשת לך כמה אתה גיבור.

כשדי לי- מסובבת אותך אלי, מטמינה את ראשך בחזה שלי ופיטמה מנחמת נכנסת לפיך-

כמו מחזירה אותך למקום המוגן שלך.

בינתיים שיניתי את דעתי-הוא יהיה שמיש הלילה.