למה?כי אני יכולה...

אני רואה את כולם, מרגישה כל תזוזה וכל שיח.

והכל קורה כשכלום לא קורה.

האורבים מנסים לקרום את תוואי הדרך.
את רואה אותם רואים אותך
מנסים לצוּד את מנת חלקם שחיכו לה כל כך.
אחד הולך לפנייה המיוחלת, מחכה שתגיעי כי ראה אותך מתקדמת,
אחד הולך לפנייך בנונשלנט- שמא עבר פה באגביות.
אחד נותן חיבוק עם פיץ׳ אחר שרק אני יודעת לזהות.

ואחד. וול.. עושה לך צבעוני בעיניים..

ואני, אני עפה לי מהאנדורפינים שהייתי צריכה כל כך.

תגידו לי אתם, עם כל הטוב הזה, 

לא נתחפש לאנטילופה?

והאוֹרב לאוֹהב,

פתוּר💁🏻‍♀️