לפני 8 שנים. 29 בספטמבר 2016 בשעה 18:44
לפעמים זה מתלקח, היא אמרה לי בחיוך
"אני לא יודעת למה, זה אצלי תמיד הפוך".
"לפעמים אני נראית מאושרת כמו ילדה. אבל בפנים אני שותקת, בפנים אני בוכה".
"לפעמים אני שוכחת אם היתה בכלל סיבה לעצבות שמשתלטת, לבדידות הנוראה ואפילו שאתה כל כך קרוב לידי, לפעמים אני נחנקת, אני פוחדת מעצמי."
"אני אפילו לא יודעת, אם יש מה להסביר, בשניות אני נופלת, בשניות מוקפת קיר.
פתאום הכל ניראה טיפשי ואין לי כוח לדבר זו אני אבל אחרת, אתה לא חייב להישאר."
"אולי אני מאושרת", היא אמרה מתוך שינה אבל ראיתי את דמעות מלטפות את כף ידה.
"זה לא קשור אליך, לפעמים אני בוכה"
ואני שתקתי וחיבקתי אותה.
גברבר, כל משפט שתצטט מכאן כמשפט פתיחה יזכה לתגובה, 100% הצלחה,אני פשוט אצטרך לעבוד קשה יותר עכשיו.