אותיות פורחות באוויר

הוא גמר.
ככה היא סיפרה לי מבלי לבכות, כמו גיבורה. הוא גמר.
נימה של סוף היה בדיקציה אצלה,
'הוא גמר' ועכשיו אפשר לחזור לנשום.

תסתכלי על עצמך מנסה אני לנער אותה יש בך דם מהאף בפנים בצוואר, את בסדר?
'אני שונאת את הים' התעלמה ממה ששאלתי והוסיפה 'אין בים נחמה, שום רוגע שום לטיפה, ים זה שקר'

את לא יכולה להמשיך ככה אני אומר לה בניסיון להחזיר אותה למציאות, אין לי לאן היא עונה מהר מדי, אין לי לאן.
אלף פעמים רציתי לברוח, אבל לאן, לאן אברח, לאן?
אני צריכה למכור לעצמי שאני בחלום, שהים הוא השכרון ושיעבור עלי ואכנע לא קרב.

את יודעת שחיפשו אותך אני מנסה להיות ענייני, אנשים מכל האזור התחילו לחפש אותך אפילו שכבר היה חושך.
היא מסתכלת עלי ושותקת.
'זה קרה' היא פוסקת מולי בטון של מישהי שזה כבר אחריה 'הייתי בתוך הפחד והסתכלתי לו בעיניים'
לא נלחמת יותר לעצור. רוצה להשתכר שוב מהריח של המים, מצידי שציירים יהיו שיכורים ויאהבו אותי בצבעים.

לא נלחמת לעצור
לא אכפת לה כבר לגמור
עם הגב לים עם הראש לשם.
והיא נפתחת לפניו

תם השרב הגדול