חלוק לבן של בית חולים עם תג שם, היא אף פעם לא הצליחה לקרוא את השם הזה שכתוב עליו.
אתה לא יכול להחליף לצחי, לצח, למשהו יותר נוח, שאוכל לקרוא לך גם בקול רם.
'תקראי לי סמי' אמרת וחייכת, 'סמי' אמרתי בחזרה
דומה קצת לשם שלי, 'תמי', זה ביחד סמי ותמי ואיכשהוא התחלנו משמרות משותפות.
(כשאתה באינטגרציה עם הצד שאינו מוכר, זה תמיד עובד)
פעם הוא הביא לי שוקלד מהכפר, פעם הכנתי לו אורז שידעתי שהוא יאהב, אהבתי לראות אותו מתענג על האוכל שלי.
פתאום מצאתי את עצמי בפאקינג קשר עם ערבי וטוב לי, לעזעזל טוב לי, במיוחד שהעיניים שלי מתגלגלות לכל הכיוונים כאשר הוא ואני דחוקים במחסן ממשלתי והוא יודע לדפוק כל כך טוב.
ולא היה אכפת לי שמעולם לא קיבלתי ממנו טלפון, גם לא הודעה, גם בשתיים בלילה אף פעם לא דיברנו, גם לא אחלתי לו שנה טובה, אתמול משום מקום, שניה לפני כיפור הוא הגיע אלי עם מתנה קטנה קטנה, גודל של קופסת גפרורים.
הייתי כל כך מופתעת מהמחווה שהסתכלתי עליו ובקול רם אמרתי 'סמי!', הוא הסתכל עלי בעיניים טובות וביקש שאפתח, לא היה פתק, רק אבן שעליה חרוטה המילה 'סליחה' הרמתי אליו את המבט ובעינים מדברות 'על מה סמי, על מה'?
'על זה שאת רק ממתק'
אין#לו#יותר#ביצי#חופש#אצלי