אותיות פורחות באוויר

אני רעב ועייף, אני צמא אלייך, נשען על הקיר שהיה פעם בית.
אור מסנוור אותי בהכרה - רק נשיקה על המצח נשארה.

התעוררתי בלי אויר על המיטה הלבנה לא הצלחתי להסביר מה צעקתי משינה
היו לי חלומות רעים, הלוואי שלא היו אמת,מתחמק ממבטך ואני חייב לצאת.

והנה יום חדש מתחיל, אני חוצה את הכבישים אל השדה מאחורי המפעלים הנטושים, שם כל החלומות הופכים לאלף רסיסים קטנים,יושב על הר אשפה רואה ברזל ואבנים.
שוב הזבובונים סביבי, ריח נשק וזיעה, הבתים הלבנים כמו מצבות על הגבעה.

יש זכרונות שיכולים להפוך כל לב שחור, הם קודחים בנשמה, משאירים רק בור.
כבר אין את מי להאשים, מסתכל על שתי ידיי עשיתי כל מה שצריך בשביל לחזור אלייך חי.
רק אני אדע תמיד, שתי דמעות זלגו לים,נשטפו עם הגלים ולעזאזל איתם

על כבישים אדומים בדרך אלייך, מטשטש סימנים בפנים, בידיים.
מי שזורע רוח קוצר סערה.אני לא בטוח מה עוד היא אמרה.

מתנדנד ברוח של הקיץ והטעם של נשיקותייך רודף אותי.

אני שומע קול מהשמיים תתוודה אהובי, תתקרב אלי. אבל אני שקוע עד צוואר. הפיתוי המתוק משאיר טעם מר.

בין כל האנשים ברחוב כשאת רוצה אותי קרוב, בלילה כשאני איתך גופך החם על המיטה הופך ברזל ואבנים.

קראת לי קין, ממני באת ותחזור אלי
כבר סלחתי לך, מתי תסלח לעצמך?
מתנדנד ברוח של הקיץ והמלח שבדמעותייך שורף אותי

ואת קראת לי קין.

תסלח לעצמך