מה שאני זוכר שהדלקתי מזגן, הידיים שלי היו מפוצצות מהשקיות בסופר, שוקלד מריר של 90% כמעט עשרים ש"ח לחפיסה, היה ברוקלי משגע וכרובית מדהימה החלטתי שהם חייבים להתאחד ורכשתי את שתיהם.
כמובן שהוספתי לרשימה גם ביצים, קולה זירו, זיתים מובחרים ומלא גבינות כמו שהיא אוהבת, נראה לי רכשתי עבורה את כל המעדניה. כל מה שהיה שם לקחתי, ממש הכל. שיהיה.
היו לי 60 דקות להעמיד ארוחה עד שהיא תדפוק לי בדלת, זה כולל גם לעשות ניקיון גם לבית וגם לאמץ לעצמי את המראה של "לא התאמצתי"
בלנדר עם כרובית, עם ברוקלי, רצפה על כרובית, כוסות עם ברוקלי וכרובית, ביצה שנטרפה לי, גבינות, מלח, אולי יותר מדי?
חמאה מוממסת, תבנית חגיגית, חום גבוה 20 דקות עוד 20 דקות, בינתיים, דלי עם מים, שולחן קופץ על ספה.
מבריק רק מה שלא נראה מבריק, נכנס להתקלח לחלוקת זמן יעילה, שיט! מצעים, מחליף.
בום בום בום, עוד 20 דקות בתנור, שלא יהרס לי.
שמתי סוף סוף מכנס חדש עלי וחולצת טריקו שקניתי לא מזמן ואני מרגיש בה טוב.
כפכפים.
עמדתי בזמנים.
עמדתי מולה.
כל כך יפה מולי.
בשלבי העינוג בנינו החלטתי שקודם קולנרית, הכל נפרש על השולחן, הכל היה חם, הכל היה טעים מצוין.
היא מתלהבת מהכשרון שלי, אני מתלהב שהיא מחייכת.
עוברת בי המחשבה איזה כיף זה לטרוח עבור עונג של אדם אחר.
ומהתלהבותי כל האוכל הגיע לפתע לרצפה.
וכל הערב היא עבדה בלהחזיר לי טובה.
תנאי#מקפח#לא#שוכח
