'זה לא מזיז לי'
'זה לא מזיז לי' אמרתי יותר מהר
'זה לא מזיז לי' בקול רם יותר ומהר יותר שכמעט האמנתי לעצמי.
היא תפסה אותי שוב, שוב את הבעל הזה שאומר לה אוהב, היא תפסה אותי, היא לא תפסה על מלא, אבל היא תפסה את הכיוון, כל התירוצים שלי זה עבודה, זה לא באמת, את סתם, זה לא זה. את ממציאה, את חולה.
היא תפסה אותי ועכשיו היא רוצה תשובות.
ידעתי הפעם שזה להיות או לחדול זה או להציל אותה ואותי לאהוב אותה עד מוות כמו שמגיע לה לאהובה שלי, או לוותר על הכל, גם על יותם בן השלוש. לא!
התחילו לרדת לי דמעות וראיתי שהיא נבהלה מהמראה, כמה שרציתי להגיד לה מלא דברים, בעיקר מצטער, העיניים שלי בכו והיא לא נהנתה מהמחזה, אני מצליח רק לייבב. לא אומר מילים שלמות, הכל נבלע, אני נחנק מולה, היא שלחה לי יד מלטפת לראשי, אני כבר על הברכיים, כמו שיותם הבן עושה לי ולה, הפעם אני עשיתי לה, נצמדתי לרגליה, רציתי למחוק את עצמי בתוכה, לנגב על בגדיה את הדמעות שלי.
היא טובה אלי, היא המלאך שלי היא האישיות שאני אוהב יותר מעצמי, גם את יותם כמובן, אני אוהב אותך בלב שלם, אני אוהב אותך כמו הפעם הראשונה שאמרת לי כן, אני צריך אותך, את הקיום שלי, את הצלע שלי, אני לא מוותר עליך, אני לא רוצה להתפס בשטות ולדעת שמחר את לא קיימת, אני אוהב אותך בכל יום יותר. אני לא מסוגל לחשוב שאת לא איתי.
היא ליטפה אותי דקות ארוכות והתחילו לה דמעות גדולות.
'ואם כבר יש לי מישהו?' היא אמרה את זה כל כך בעדינות מבלי לפגוע, כמו מישהי שנכנעת.
שוק הלם וחוסר יכולת לנשום, התמתחי מולה ונצמדתי עין שלי בתוך העין שלה.
'זה לא מזיז לי'
'זה לא מזיז לי' אמרתי יותר מהר
אם#שותים#לא#נהנים