נסיעה שהתחילה באיחור. מהצפון הרחוק ועד המרכז. רק שנינו, לא ברור מה הולך שם אבל שנינו ברכב ונוסעים דרומה.
הוא ביקש שאבוא במקום מי שצוותה לו. הסכמתי, בסופו של דבר אנחנו חברים אז למה לא וזה לראות קצת יותר מהמקום הקבוע שאנחנו נמצאים בו.
המתח באוויר עולה ויורד בשלבים. מזל שהמזגן עובד אחרת הרכב היה יכול לעלות בלהבות מה שכן לא קורה כלום. מדברים, עוקצים ויורדים אחד על השנייה.. כמו תמיד.
רבים מי שם את המרפק במרכז על הריפוד הזה שיש ברכבים ואז לרגע הידיים נוגעות ואף אחד לא זז. הן אפילו טיפה משתלבות אחת בשנייה. זה נשאר ככה לכמה רגעים ואז מישהו מושך את היד החוצה והרגע נגמר.
ככה זה נמשך כל כמה זמן במשך נסיעה של 10 שעות. שנינו מכחישים את מה שקורה. שנינו יודעים שזה לא יעבוד והכל שאלה של זמן של מתי זה יתפוצץ ואם זה באמת יתפוצץ זאת שאלה של איך ואיפה.
מרגיש שחזרתי להיות בת 18 ויש בזה משהו נחמד. תמים מצד אחד ומלא מודעות בצד השני וכמובן שאין על המשחק. The players gonna play
