בשיטוטי ברשת נתקלתי במאמר הבא מאת דר' אורי בר :
http://www.tevalife.com/article.asp?id=1077
ראשית תמיד נחמד להיזכר בכמה מגוון ועם זאת אחיד המין האנושי, ושנית, עלינו תמיד לפשפש בתוכנו לשאול ולנסות להבין מה אנו באמת רוצים. לעיתים התשובה היא חמקמקה וממוסכת על ידי גורמים רבים. אבל עלינו לזכור כי תשוקותינו תמיד תרבוצנה שם ואם לא נאוורר אותן במועדן, הן תחזורנה ותכינה בנו שוב. לא נוכל לעולם לברוח מטבענו, אם כי עלינו בהחלט לקחת את הזמן ולהתבונן, לבדוק מה באמת אנו רוצים. התשובה כאמור אינה תמיד ברורה מיד, לעיתים גם אולי קשה לעיכול, אבל היא אנחנו.
ואם נברח מעצמנו, איש לעולם לא ממש יהיה עמנו. ואוי לו לאדם אשר לא חווה לפחות פעם בחייו את אותה תחושת מיזוג מלאה עם אחר, תחושה אשר לאחריה כבר נפרצה בועת הבדידות האינסופית אשר כולנו נולדים לתוכה. פריצה זו של הבועה תתכן רק כאשר נשחרר את חוש הביקורת במעט ופשוט נניח לטבענו לפרוץ החוצה, נניח לו לפרוץ כי נדע שאין דרך אחרת. נניח לו לפרוץ כי כולנו בני אדם וכולנו בניו של הטבע.
לפני 16 שנים. 29 בפברואר 2008 בשעה 15:03
