אני מעלה את הסיפור הזה כאן למרות שאין לו קשר לבדס"מ. הוא מקנן בתוכי כבר יממה, והוא מתעצם ביחוד לאור סיפורי ההתעללות המינית והנפשית שנחשפתי אליהם לאחרונה.
יש לי חבר טוב שאני מנגן איתו כשהוא בסביבה.
הכרתי אותו לפני כ 8 שנים, בתקופה שבה שנינו למדנו בחו"ל באותה עיר.
הבחור עיוור כמעט לחלוטין ובכל זאת מסתובב בעולם ומתפתח, ובקרוב גם עומד להיות אבא.
כשהכרתי אותו השתאתי בתחילה שהנועזות שלו כאדם עיוור, להסתובב בעולם באופן עצמאי ובלתי תלוי ובתחילה התקרבנו. לאחר תקופה מסויימת גיליתי שהוא נתון להתקפי זעם ואפילו אלימות, אובססיבי ואגרסיבי. הגילוי הזה הרחיק אותי ממנו והקשר כמעט נותק קליל עד לפני כשנתיים. לפני שנתיים חודש הקשר ביננו במקרה וגיליתי שהרבה בו השתנה והוא הפך הרבה יותר שקט ורך. אהבתי את השינוי והקשר שלנו הלך והתחזק. היום אנחנו בקשר רציף עם הרבה עזרה הדדית ולימוד והפרייה הדדיים.
אתמול נודע לי מפיו שהוא נאנס בצעירותו 4 פעמים.
הפעם הראשונה היתה בגיל 7 האחרונה בגיל 20 בערך.
פתאום נפלו לי הרבה אסימונים לגבי התנהגות שלו. הוא הסביר לי על הזעם שהיה צבור בו, על הכאב, חוסר האונים, ההשפלה והרצון העז לנקום את כל אלה.
שאלתי אותו על השינוי שהתחולל בו במשך השנים, על הריכוך. הוא סיפר על שהוא רואה במקרי האונס האלה סוג של ליכלוך שליכלכו אותו ואת העבודה שהוא עושה על עצמו כינה "עבודת נקיון".
לא ניכנסנו לעובי הקורה לגבי מהות ואופי העבודה שהוא עושה על עצמו אבל הוא אמר כמה דברים חשובים ומעניינים.
הוא סיפר לי שהוא שאחת התחושות או הדחפים החזקים ביותר שליוו אותו היו הרצון העז לעשות למישהו אחר את אותו הדבר.
היתה סיטואציה אחת שהוא כמעט והיה שם, אבל הצליח למנוע את המעשה מעצמו ברגע האחרון.
הוא אפילו הגדיר פעמים של מגע מיני עם נשים כאונס מנטלי, כשהוא חיזר באופן אגרסיבי והפעיל מניפולציות בכדי להשכיב מישהי. הבן אדם לא חוסך מעצמו ביקורת.
היה אירוע שבו, לאחר כשנתיים, הוא תפס טרמפ עם מישהו שאנס אותו. הוא זיהה את קולו של האדם. באותה עת, מהפרנויה הוא הסתובב עם סכין בגרב. הוא נתן לסיטואציה שהכיר להתדרדר עד לנקודה בה הוא השתלט על התוקף והצמיד את הסכין לגרונו.
הוא סיפר לי על התחושות והמחשבות שהציפו אותו באותו הרגע.
הרצון לנקום היה עז, האפשרות היתה שם. מיידית.
ואז הוא הבין שאם הוא ירצח אותו, זה לא מה שינקה אותו מהטינופת שהאונס הקודם הציף אותו בה. האקט הזה רק ילככלך אותו יותר, הרצח או ההריגה הללו רק יעצימו את כמות הליכלוך שאיתה הוא נאלץ להתמודד עד אותו הרגע. הוא שיחרר את התוקף ובו זמנית הרגיש שהוא שיחרר טונה של שדים מתוך ליבו ובחר בחיים.
אני, מתוך ההכרות האישית שלי איתו וגם בתור זר מלא התפעמות מתעצומות הנפש הנדרשות למעשה אצילי כזה.
הוא אמר לי שאם היו מעמידים בעיניו את הברירה - שיחזור מאור עיניו או שיעלם הכעס שלו, הוא היה בוחר להעלים את הכעס ומוותר על היכולת לראות.
אני רוצה לאמר לו מכאן - שאני אוהב אותו, ומעריך לאין שיעור את העבודה שהוא עושה על עצמו, על האופן שבו הוא מנקה מעצמו את הטינופת שדבקה בו למרות שזהו מסע ארוך של שנים על גבי שנים. הוא בדרך הנכונה. על כל מגרעותיו - בן אדם מדהים וחזק.
הלואי על כולנו העוצמה הזו.
נ.ב:
עוד משהו שרציתי להגיד בהקשר הזה.
המערכת המשפטית בישראל בכך שהיא מתחשבת בטראומות ילדות של פושעים (לרבות עברייני מין) מעודדת בעיני חוסר אחריות אישית של בני אדם בוגרים למעשיהם.
אני מבין היטב את הדחף של חברי, לעשות רע למישהו באופן דומה לרע שנעשה לו....להחזיר לעולם רעה תחת רעה.
אני סבור שבני אדם מבוגרים המודעים למעשיהם אינם יכולים להרשות לעצמם לחזור על הטעויות שנעשו כלפיהם ובתואנה זו לנסות להקל בעונשם. אדם בוגר, מן הראוי שישען על תודעתו בהווה, ולא על טראומות העבר שלו יהיו נוראיות ככל שיהיו.
באופן אישי הייתי מצפה ממערכת המשפט בישראל גישה דומה.
לפני 18 שנים. 16 באוגוסט 2006 בשעה 20:18
