סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Be Free

Mind The Gap
לפני 18 שנים. 8 באוקטובר 2006 בשעה 9:03

שיחת מסנג'ר מובאת פה כלשונה למעט תיקוני טעויות הקלדה וחזרות מיותרות:

electro says:
מה נהיה עם YYY?
XXX says:
הבן זונה סינן אותי
השארתי לו הודעה כמו שאמרת
electro says:
שלחת SMS?
XXX says:
השארתי הודעה במשיבון
electro says:
מה היתה לשון ההודעה?
XXX says:
מדברת XXX יש לך בדיוק 5 דק' לחזור אלי!
electro says:
לא חזר
XXX says:
נכון
electro says:
אל תתקשרי שוב
XXX says:
ברור
נראה לי הוא דופק לי קטע
יעני מסתלבט
או שהוא ממש דפוק
אחד מהשניים
electro says:
סביר
electro says:
בכל מקרה הוא הפסיד
XXX says:
למה יש לי כישרון לחולי נפש?
electro says:
שחררי אותו
XXX says:
אני לא מצליחה להבין למה הוא עשה את זה
electro says:
חוסר בטחון ופחד
XXX says:
אני רואה את זה כרוע
electro says:
מיותר
XXX says:
פשוט רוע טהור
electro says:
למה את חושבת?
XXX says:
מפני שכל הקטע הזה לא הגיוני
כלומר זה שהוא בחר בי להציע את ההצעה
דבר שני אני מכירה את הצורך שלו בנקמנות
electro says:
אם את חושבת שזה העניין אז שחררי אותו לחלוטין.
אין לו על מה לנקום בך
XXX says:
ואולי הוא מתנקם בי על הנושא של WWW שZZZ סיפרה לו
electro says:
אז אם זה מה שבא לו לעשות אז שיזדיין לך מהפריים ושלום
XXX says:
אם זה מה שהוא באמת עושה אני אקטול אותו.
זה כ"כ פוגע
electro says:
באיזה מובן תקטלי?
XXX says:
אני אדאג לפגוע חזרה
אני לא אשתוק
מבחינתי זה אחד הדברים היותר מגעילים שעשו לי
electro says:
ועל איזה צורך זה יענה?
XXX says:
צורך הנקמה שלאחר הפגיעה
electro says:
ובכך את הופכת דומה לדבר שאת מתעבת.
איזה טריק מלוכלך של טבע האדם, אה?
XXX says:
אני הבנתי לאן אתה מוביל
אבל אני לא מצליחה לשחרר את זה
אולי לך קל לשחרר פגיעות
לי זה מבעבע בעצבים
electro says:
זוכרת שהצלפתי בך?
XXX says:
הצלפת בי כמה פעמים
electro says:
כאב?
XXX says:
כן
electro says:
מה היה האינסטינקט שלך ברמת התגובה לכאב?
XXX says:
זה לא אותו דבר
electro says:
פשוט תעני
XXX says:
זה לא אותו כאב
electro says:
פשוט תעני
XXX says:
הספיגה שלי היתה שונה
הצלחתי להכיל את הכאב הפיזי
electro says:
ספיגה כזו או אחרת
XXX says:
אולי קצת דמעות
או תזוזה
electro says:
אינסטינקט להגיב כזה או אחר, זה לא משנה
XXX says:
אבל לא רצון להחזיר לך
electro says:
העובדות הן כי כאב לך, נמנעת מלהגיב, הכאב חלף והצורך בתגובה האינסטינקטיבית (תהיה אשר תהיה, זה לא רלוונטי) חלף גם הוא.
ניתן ללמוד שכל תחושה שמעוררת תגובה אוטומטית דינה לחלוף.
מה שעשית כשכאב לך מהצלפות הוא להתבונן בתחושות שלך במקום להגיב להן, אמת?
התבוננת בהן עד שחלפו.
אני טועה?
XXX says:
פגיעה ריגשית היא כואבת יותר
electro says:
עוצמת הכאב אינה חשובה
מה שחשוב הוא התהליך
מהו מנגנון התגובה
XXX says:
אז למה קשה לי לנהוג עם כאב כזה כפי שנהגתי בכאב ההוא?
אם זה כ"כ פשוט?
electro says:
לא פשוט בכלל
אני לא טוען זאת
XXX says:
למה המנגנון לא עובד אוטומטית אותו דבר?
electro says:
המנגנונים האוטומטים עובדים באופן זהה.
ההבדל הוא ששם היתה לך נכונות להיות מודעת
ובמקרה הזה את אימפולסיבית.
אני מציע לך לנסות להתבונן בתחושות במקום להגיב גם במקרה הזה.
זה צובט בלב, זה עושה צמרמורת זה עושה אותך חולה.
כל התחושות האלה מעוררות את הזעם שלך ואת הצורך בנקמה.
במקום להענות לאימפולסים האלה אני מציע להתבונן בתחושות שזה מעורר בך עם מודעות העמוקה שדינן של התחושות שהפגיעה מעוררת בך – לחלוף, כמו כל תחושה אחרת, בין אם היא כאב או עונג. באוטומט אין לך שליטה, בהתבוננות יש לך.
electro says:
זה יותר קשה לביצוע כי זה לבל עמוק יותר
אבל זה אפשרי
electro says:
בעיני פיתוח של יכולת ההתבוננות שלך יגדיל את היכולת שלך לפעול במקום להגיב בחיים בכלל ובאופן כללי יעשה אותך בן אדם טוב יותר ומאושר יותר
electro says:
לא אני המצאתי את החרא הזה
למדתי את זה מדון חואן ומויפאסנה
XXX says:
אני מתארת לעצמי
XXX says:
כמה שהגבול בין שנאה לאהבה דק
electro says:
הישום של זה אינו ביצוע חד פעמי
XXX says:
אני יודעת
electro says:
זה עבודה יום יומית
electro says:
מי שהופך לשונא מאוהב עושה בדיוק את הטעות הזו של להגיב.
הוא משקיע את האנרגיה שלו בתגובה.
XXX says:
אני לא אגיב
electro says:
לוחם יהפוך מאוהב למשחרר אהבה
XXX says:
אבל אני בהחלט שונאת
electro says:
חבל, את עלולה ליפול למלכודת הדחקה
XXX says:
הדחקה?
electro says:
שינאה זה סוג של הדחקה, במיוחד אם אתה שונא מישהו שאהבת.
XXX says:
תבין
אני מסתכלת על כל הסיטואציה
ואני פשוט רואה בו אפס
אידיוט
חסר יכולת התמודדות
נכה ריגשית
וזה בא על חשבוני במקום מסויים
והכי מצחיק
שאם אני מתסכלת על כל הגברים בחיי
כולם באותה תבנית בצורה זו או אחרת
electro says:
זו אולי קלישאה, אבל כל מה שאת רואה שם ומתעבת הם המומים שלך
XXX says:
תודה
אני אפס
אני אידיוטית
electro says:
אני לא אומר שאת אפס, כלל וכלל לא.
XXX says:
אני נכה ריגשית
electro says:
אבל לפעמים את חושבת על עצמך ככזו.
אם לא היית מכירה את המונחים וההגדרות האלה אצלך לא היית רואה אותן בYYY.
אם לא היית מזהה אותם בתוכי לא הייתי רואה אותם בך
XXX says:
אוקי
electro says:
אני לא בא לפגוע בך עכשיו אלא להבהיר לך כיצד אני תופס את הדYYYם
XXX says:
אני מבינה
electro says:
ומה שאני אומר בסופו של דבר ששום תועלת לא תצמח לך מהנקמה,
למעט סיפוק של אותה תגובה אוטומטית שאמורה לשכך את הכאב אשר ממילא יתפוגג מעצמו (וגם לא בטוח שהיא תעשה זאת).
נקמה אמורה לכאורה להעביר את הכאב שלך למישהו אחר, אבל כולנו יודעים שזה אינו אפשרי, נקמות רק מגדילות את הכאב בעולם, לא מעבירות אותו ממקום למקום.
XXX says:
אני מבינה את כל מה שאתה אומר
electro says:
כל מה שנותר לך הוא לפעול, והפעולה היא התבוננות בתחושות שלך מתוך מודעות שדינן לחלוף כשם שהן באו.
XXX says:
אני מקווה

לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - חכם.
קשה נורא לביצוע
אבל הכי נכון
וחכם.


לפני 18 שנים
electro-z - חן חן

לא אמרתי שזה קל.
זו עבודה יום יומית שלא תמיד מצליחה. גם לי.
לפני 18 שנים
כיסונית - לא אמרתי לך כבר שברגע שפוסט עובר את ה 10 שורות אני לא קוראת אותו?
אחלה חומר למחשבה...

}}{{
לפני 18 שנים
electro-z - לא כל פוסט נועד לכולם :)

}{
לפני 18 שנים
Morticia - נקמה אמורה לכאורה להעביר את הכאב שלך למישהו אחר, אבל כולנו יודעים שזה אינו אפשרי, נקמות רק מגדילות את הכאב בעולם, לא מעבירות אותו ממקום למקום.
כל מה שנותר לך הוא לפעול, והפעולה היא התבוננות בתחושות שלך מתוך מודעות שדינן לחלוף כשם שהן באו.

אוי מותק... כמה שאתה חכם... שבוע טוב נשמה...
}{
לפני 18 שנים
לא קשורה הבטחתי... - אני לא ממש מסכימה עם ההשוואה שלך.
זו של הכאב הפיזי, לפחות.

זה נכון שנקמה, בין אם מוגשת חמה, קרה או סתם פושרת לא באמת פותרת את הכאב שלנו.
זה נכון, שהיא מגדילה כאב ופותחת פצעים מעגליים של שנאה ואומללות

אבל, האופן שבו ניתחת את הכאב, איתו אני לא יכולה להסכים
כי לא.
כאב פיזי לא דומה לזה הרגשי, ניתן להכיל אותו, להבליג עליו אפילו למנוע אותו
אבל, כשהוא שם, יש לו ביטוי אחר.

והוא לא עובר באותו אופן כמו הפיזי.
את מרבית הכאבים הפיזיים, במבט לאחור, אנחנו זוכרים, אבל לא במדויק
זוכרים שכאב, שכאב נורא, שכאב מאד
אבל, לא זוכרים את תחושת הכאב במדויק

כאב רגשי, גם שנים אחר כך, עוד יכול לגרום לבית החזה שלנו להתכווץ ולנשימה הבאה לסרב לצאת
התחושה, גם הרבה אחרי שנזקי הפגיעה נעלמים, עדיין שם.
צריך לתת לכאב לשכוך, אבל, הגדולה היא דווקא לא לתת לו להתוות את הדרך הלאה
לא לתת לו להפוך אותנו לפחדנים, מרירים, בלתי מסוגלים להכיל אהבה מפחד עוד פגיעה
להתנהל מולו כאילו הוא זהה לכאב הגוף, זה להתעלם מכך שכוחו והשפעתו גדולים.
הרבה יותר גדולים...
לפני 18 שנים
electro-z - לא אמרתי שהוא זהה
ברור שהוא עשוי להיות שונה או גדול יותר

מה שאני אומר שמנגנוני התגובה שלנו לכאב כזה או אחר פועלים באורח דומה או אפילו זהה. בצורך המובנה בנו להגיב פוגע למעשה גם בנו.

אני בסך הכל מציע חלופה.
לפני 18 שנים
Mary Jane - אלוהים, כמה סבלנות שיש לך..:)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י