היה לילה אחד במדבר.
עשיתי לעצמי מחנה קטן למרגלות אלה אטלנטית עתיקה בנחל אילות.
כשירד הלילה מסביב וההרים הפכו שחורים האזנתי לרוח.
יכולתי לשמוע את גלי הרוח פוגעים במדרון מזרחית לי, 5 או 6 קילומטרים ממני. גלי גלים של מפלי אויר פוגעים בסלע ומתגלגלים מטה אל עבר הנחל, אלי.
אחרי זמן מה יכולתי לנבא מתי תפגע בי הרוח.
הייתי יכול לשמוע אותה הולכת ומתקרבת כמו צל של ענן שבא לקראתך ומכסה אותך, רוכבת על הסלעים.
לאט לאט התחברתי איתה, והיא הלכה והתבהרה לי, נסכה בי כוח מיוחד והפכה לי לבעלת ברית.
כמה שעות מאחר יותר, עם שחר, היא טפחה על פני, קרה וצורבת בחריפותה, כשעליתי לפסגות הגבוהות והפסילוסיבין זורם בדמי.
היא סובבה אותי נתנה לי להשען עליה והראתה לי כיצד היא קורעת את העננים עבורי בכדי לאפשר לקרן שמש בודדת לשטוף את הפסגות העכורות מאחורי.
הייתי לכאורה לבד, אבל הייתי בבית, מוקף בחברים. ואחת מיוחדת - הרוח.
לפני 17 שנים. 12 ביולי 2007 בשעה 18:08
