בין ההפסקות

עברתי את הדרך, לקחתי את ההחלטות ואני הגעתי למקום שרציתי להגיע אליו.

זה כאב, דיממתי, צרחתי, נשברתי.

נשארו צלקות, מגננות, הרגלים.

אבל טוב לי, 

הגוף שלי והמוח שלי שרויים בשקט, בדממה.

המיניות שלי מאוזנת,

המנטליות שלי מדויקת עבורי,

הפיזיות שלי מוסכמת עליי.

הפחדים, רציונליים ככל שיהיו - רעשי רקע.

טוב לי,

ועכשיו אחרי ששתלתי את העץ, הגיע הזמן לטפח אותו, הגיע הזמן להכין לי גינה משל עצמי.