אני קורא
ולפעמיים
והלב נישבר
אני לא מכיר את סיפורי הרקע
רק מה שכתוב באותיות שחורות על רקע לבן
אותיות שנכנסות ישר לתוך הלב
מעבירות תחושות של שיברון, כאב, אכזבה
התרסקות
התחושה הזאת של הכי למטה
בלי שאף אחד מרים אותך
בלי האפטר קייר שיחזיר אותך חזק לעולם
אני קורא ובא לי לחבק את הכאב של כל אחד ואחת שכתבו אותו
זה מכניס לפרופורציה
זה מחדד
זה מעלה שוב את ההבנה שאמורה להיות כל ברורה שלנו כאנשים
להיות אחראיים קודם כל כלפיי עצמינו
וכלפי האדם שבחרנו לנהל איתו מערכת יחסים
לנשום רגע
רגע לפני שאנחנו בוטחים במישהו
בין אם זה להגיש לו את חיינו והחופש שלנו לידיו
ובין אם לקחת ממישהו אחר את רצונותיו
מזכיר שוב את הברור מאליו
שלכל החלטה, לכל מעשה, לכל מילה
יש משמעות
ויש אדם בקצה השני שיש לו או לה משמעות אדירה עבורו
ומשמעות להתנהלות של חייו.
זה מכניס לפרופורציה
שגם שבוחרים לתת
לשחרר
גם שסומכים במיליון אחוז
עד שממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש.......
מכירים ברמת המילימטר של הגוף והנפש
גם למי שבוחר להעניק
צריך רגע לנשום
ולבחון
האם טוב לי?
האם אני לא נותן הרבה הרבה יותר... מידי?
רגע לפני ההתרסקות
שמביאה את המילים הכול כך כואבת האלה
שאני קורא
באותיות שחורות על רקע לבן.
תהיו אנשים טובים
תעריכו את אחד את השנייה
תכבדו
גם אם האדם בצד השני לא מתאים,
תמצאו דרש מכבדת להגיד את זה
אם משהו או משהוא גדול עליכם... אל תכנסו לזה
חכו בסבלנות עוד רגע לאדם מתאים והמדויק יותר עבורכם
ואני יודע כמה זה קשה
ולפעמיים זה מרגיש בלתי אפשרי
אבל בסוף זה מגיע, בסבלנות.
ומה כל זה שווה אם בסוף הכאב שאנחנו נותנים ומקבלים הוא לא טוב
הכאב הזה בסוף מרסק עד אפר
והרי הטוב בכל זה שהכאב שאנחנו רוצים לתת ולקבל
הוא כאב טוב ומחזק ומכבד
ואני יודע שהרוב כאן אנשים נהדרים
ואני יודע שמי שלא, הפוסט הזה לא יגיע אליו
וגם אם כן.. הוא יעבור לידו
אבל אני קורא
והלב נשבר
והמילים פשוט מוקלדות מעצמן
שיהיה לכולנו
שבוע נהדר
תהיו אנשים טובים
