צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פאזל מפיסות לא מתאימות

לפני שנתיים. 28 בספטמבר 2021 בשעה 21:57

בית הקפה של הידוע של השוקולד ידע ימים טובים יותר בעבר.
כשחשבנו איפה להיפגש ידעתי ששם אנחנו צריכים לקבוע
היא מידי פעם דיברה איתי על המקום הזה
שהוא שקט אז אפשר לדבר, ויש שם משהו שהיא מאוד מאוד אוהבת
אז קבענו שם.
היא הגיעה כמה דקות לפני הזמן שקבעו
בעוד לי היה עיכוב קל בחיפוש חניה
וזאת למרות רחבת החניה הגדולה שהייתה ממול חניתי באחת הקצבות.
ידעתי את מי אני הולך לפגוש
ובכל זאת שראיתי אותה בפעם הראשונה עלה לי חיוך
הקפיצה הזאת מהטקסט, לתמונה, לקול
החיבור הזה של לראות אותה בפעם הראשונה
"נעים מאוד ...." הציגה את עצמה כאילו לא הכרנו מעולם.
התחבקנו
התיישבנו במין תא שיצר פרטיות בין שנינו לבין שאר אורחי המקום
לא הייתה שניה של שקט
הצלחנו לדבר על הכול כאילו "רק שנינו כאן"
כאילו אנחנו מכירים כבר שנים
"המטבח נסגר ובקרוב גם המקום, תרצו עוד משהו?"
הזמן עבר במהירות
ביקשנו חשבון ויצאנו
"האוטו שלי רחוק... בקצה של החניה"
אמרתי לה תוך כדי שאנחנו הולכים לכיוון הרכבים
היא המשיכה ללכת איתי עד שהגענו לאוטו שלי
"הצלחנו כבר להגיע לאוטו שלי, אולי אני אלווה אותך לשלך"
והיא הצביעה לי על האוטו הסמוך לשלי
"זה שלי" אמרה וחייכה
החניון כבר התרוקן ממכוניות
נעמדו בין המכוניות שלנו
העיניים שלו הצטלבו
האווירה לא השאירה מקום לספק
תפסתי לה חזק מאוד בשיער
"את רוצה לנשק אותי? תתאמצי."
היא נלחמה להתקרב אליי,
לנשק אותי תוך שהיא נלחמת בכאב
היד שלי בהתנגדות חזקה מאוד אליה
מעצימה את הכאב
אבל הרגשתי את הרצון שלה
את ההתמודדות עם הכאב להשיג את המטרה
מילימטר לפני שהרגשתי הקרקפת שלה נקרעת
שחררתי אותה לאט לאט להשיג את המטרה שלה
נעמדו שם ארוכות
מחייכים כמו 2 דבילים
מתקשרים לשחרר אחד את השנייה
נפרדנו עם רצון אדיר להעביר את הלילה ביחד
אבל נשארו כל אחד עם החיוך של השני צרוב בראש
מאז אותו רגע
כל בוקר אני מתעורר שוב ושוב לחיוך הזה שלה
הכאב נעלם
אבל הרצון להעביר את הלילה ביחד
עוד לא תם

לפני שנתיים. 28 בספטמבר 2021 בשעה 15:27

אני נהגתי והיא התיישבה במושב לידי
באמצע הנסיעה בדרך חזרה אליה הביתה היא הסתובבה אליי
היא הביטה בי תוך שאני מסתכל על הדרך
וזה הסב את תשומת ליבי
היא לקחה לי את היד וליטפה אותה
לרגע סובבתי את הראש אליה
והמבט שלי נתפס למבט שלה
כל משתמשי הדרך היו נתונים לסכנה
ורק אני הייתי נעול ושקוע בזוג העיניים שלה
שאליהם הצטרף חיוך מתוק מעין כמוהו
השניות הקצרות האלה הרגישו כמו דקות ארוכות
והלוואי והזמן היה יכול לעצור באותם הרגעים
בין העיניים, לחיוך, לליטוף העדין של היד שלי
אני חוזר להסתכל קדימה על הדרך
היא ממשיכה ללטף
ומידי פעם אני שולח מבט לעיניים שלה,
לחיוך שלה
ופשוט נהנה להתמסר למגע שלה.

כשהגענו, עצרתי את האוטו על המדרכה
השתחררנו מחגורת הבטיחות
והתחבקנו לרגעים ספורים
היה קשה להיפרד
והיא שמה את הראש על הברכיים שלי
ליטפתי אותה בעדינות
מעבר את קצבות האצבעות שלי מהפנים
לצוואר
לאורך היד
הרגל
וחזרה למעלה
דקות ארוכות של ליטוף נעים
היא סובבה את הראש שלה שעדיין היה מונך על הברכיים שלי
והביטה בי מלמטה
התמכרתי למבט הזה
לחיוך הקטן והשובה הזה שמלווה איתו
יכולתי להסתכל עליו שעות
הפעם, שהאוטו בחניה, יכולתי פשוט להאריך בהתמכרות שלי
לצלול לתוך העיניים האלה
החיוך הזה
וללטף לה את הפנים
לראות אותה שקטה ורגועה
לראות אותה מתמכרת למגע הנעים
אני מעביר את האצבע עליה
נותן לה קצת למצוץ אותה
ואז נותן לאצבע הרטובה במעט רוק שלה להחליק
הלאה ולטייל על שאר הגוף
היא כמעט נרדמה
אם זה לא היה באוטו
באמצע הרחוב
כל מה שהייתי רוצה זה לתת לה להירדם לתוך הידיים שלי
לכירבול העוטף
לחיבוק הצמוד
לליטוף העדין שעושה לה עור ברווז
לתת לה להירדם לתוך זה
למגע, לשקט ולרוגע
ואז שהיא תעצום עיניים ותישן
לעמוד מעליה
רק להביט בה ישנה ומחייכת
עד שהיא שוב תתעורר
תפקח עיניים היפות שלה
ותחייך את החיוך המתוק הזה
ולצלול לתוכם
ולהרגע

לפני שנתיים. 25 בספטמבר 2021 בשעה 12:16

אני חושב שאחד מהדברים שאני מאחל לעצמי זו מישהי שאני אוכל להירגע איתה
לשכב בשקט ולהירגע
כזאת שלרוב אני אוכל פשוט לסמס לה שאני רוצה לראות אותה
שניפגש
והיא פשוט תהיה שם
בלי כאב, בלי השפלה, בלי לחכות לי עירומה בכניסה או לבוא לבושה איך שארצה
פשוט לראות אותה
שתהיה שם
תשב ואני אשכב לידה, אשים את הראש שלי על הברכיים שלה
לעצום את העיניים
והיא תלטף אותי בשקט ואני אירגע
כל מתח, כעס, מחשבות ורעש פשוט ישתתקו לרגעים האלה
אולי היא תדע לעשות את זה כל כך טוב לכדי שייעלמו
היא תהיה האיזון שבחוסר איזון
המלט שלי
המקום לברוח מתי שרק צריך
המקום השפוי, הבטוח והשקט לפרוק כל זעם מחשבתי
לירות לכל הכיוונים באפס מחשבה
שתשמע, תקשיב ותדע להגיד את המילים החכמות והנכונות
תיישר אלי את המחשבה
ואני אפקח את העיניים ואחייך אליה
"יותר טוב?" היא תשאל
ואני רק אגיד לה תודה ואספר לה כמה שהיא מדהימה
ואחבק אותה
אחבק את השקט והאיזון והשפיות שהיא מעניקה לי
שאני לפעמיים כל כך צריך

ובדיוק מה שאני ארצה להיות גם
בשבילה

לפני שנתיים. 24 בספטמבר 2021 בשעה 18:42

אחרי שעות ארוכות של טיסה כמעט ללא שעות שינה
בעיקר בגלל ילד שישב סמוך ואמא שלו שישבה מאחורי
והחליטו שהם אם לא ישנים – אף אחד לא ישן על המטוס הזה
ותור ארוך וזורם בהליכה מפותלת כמעט בלתי נגמרת בתור לבדיקת הקורונה בנתב"ג
אני סוף סוף יוצא החוצה
היה לי מעין חלום
תקוות שווא
פנטזיה לא הגיונית
שהיא תחכה לי בחוץ
לא חיפשתי שתיקח אותי הביתה או תסחוב עבורי את הכבודה
כל מה שרציתי שתחכה לי שם בחוץ
עם חיוך ענק על הפנים
תהיה שמחה שחזרתי
כמו שאף אחד לא היה שמח לקראתי אף פעם
תרוץ אליי כמו ילדה קטנה
עם ידיים פתוחות לרווחה
וחיוך ענק שעדיין לא ירד
תקרא בקול בשם שלי
תצעק "חזרת חזרת"
ואני אעזוב את כל מה שאני מחזיק
אפרוש את הידיים  לקראתה
ואני אתפוס אותה חזק כשתגיע לזרועותיי
אתפוס חזק ואסובב אותה באוויר
כאילו רק שנינו היינו שם ברגע הזה ואין איש מלבדנו
אני אשחרר אותה
אביט לה עמוק בעיניים ולא אעצור מלחייך
ואחבק אותה חזק חזק
"כמה התגעגעתי אלייך...
כמה התגעגעתי"

הדלת האוטומטית נפתחת
אני עובר מהאזור הממוזג לחום שבחוץ
היחיד שרץ לכיוון שלי היה נהג מונית שרצה שאסע איתו
"לאן אתה צריך? 250 שקל טוב לך? זה אוטו גדול"
בלי לצעוק בדרך אליי "חזרת חזרת" בלי להגיד שהוא התגעגע אליי, בלי חיבוק ענק
ובטח שבלי הרצון שלו שאני אסובב אותו באוויר ואגיד כמה שהתגעגעתי אליו

אני מתרחק מהאנשים מסביב
מוריד לרגע את המסכה
לוקח אוויר בלי סינון אחרי כל כך הרבה שעות
ומקווה שאולי הפעם הבאה
תהיה אחרת
והוא כן ישמח שחזרתי עם חיבוק גדול...
ואם לא הוא
אז לפחות היא

לפני שנתיים. 23 בספטמבר 2021 בשעה 11:52

זה עוד לא זמן לסיכומים,
למרות שעוד כמה שעות אני אהיה על המטוס חזרה הביתה,
אני עוד לא מסכם את החוויות שעברתי בדרך ומכריז על מה שהכי נהנתי ממנו ומה היה הכי מאכזב
אבל אני כן מתחיל לסכם את המחשבות שלי הליווי אותי אל תוך הטיול הזה
מחשבות שלקחתי מהבית ורציתי לארגן ולחדד כאן
דברים מתחילים להתכנס 
מחשבות מהעבר מתחילות להיות ברורות יותר
רגשות להתעצם
ואם יצאתי אז מהבית שאני לא יודע מה יהיה שאחזור
עכשיו כל מה שאני רוצה זה רק לחזור 
כדי לחבק אותה חזק
כדי להכאיב לה עד דמעות
לחבק כל כך חזק עד שהעצמות ישברו 
לעטוף אותה חזק חזק 
אבל יש עוד דרך
ועוד הרבה מאוד זמן עד שזה יקרה
ואולי זה רק חלום.

הכל כבר ארוז טוב טוב לנסיעה,
זה לא זמן לסכם, למרות שלא נשאר הרבה זמן
יש הרכה מחשבות שזרקתי בדרכים פה
שישארו רחוקים ממני פיזית במקומות שסביר שלא אחזור אליהם
השארתי בי רק מחשבות שאני מאמין בהם
ותקוות

עוד לא זמן לסכם…

לפני שנתיים. 21 בספטמבר 2021 בשעה 12:37

כשאני נכנס לפארק הגדול הזה אני לא מפסיק לחשוב עליה.
מסתכל על כל הילדים הקטנים והגדולים עם העיניים הנוצצות אל עבר הדמויות שהם אוהבים לצלילי המוזיקה שמכניסה לאווירה,
אני חושב מה היה קורה אילו היא באמת הייתה איתי כאן, הולכת איתי יד ביד
עוברים בין המתקנים והייתי שומר עליהם ב-4 עיניים שלא תלך לי לאיבוד 
והיא מידי פעם הייתה מצביעה על הדוכנים המפוזרים ברחבי הפארק, מצביעה עליהם ומבקשת לקנות לעצמה משהו
ואני הייתי שקול בין הצורך לתת לה להינות מעולמות הפארק לבין הצורך להגביל אותה.
אני מדמיין את החיוך שלה שהיא הייתה מגלה בכל צעד שלה דברים חדשים
ואת הקסם שהיה משאיר עליה מופע הסיום, 20 דקות של מוזיקה, פירוטכניקה וזיקוקים
לראות את כולם, קטנים עד גדולים מוחאים כפים, מחייכים ומאושרים.

ואז לחזור איתה לחדר אחרי יום עמוס 
להוציא מהקטנה את הגדולה
לקחת את האושר שלה ולנגן עליו 
להעצים אותו בכאב

ועטוף אותה אליי בחיבוק אל תוך לילה
שבבוקר לאחריו עוד יום כזה
של יד ביד

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2021 בשעה 9:52

בא לי אותך על הברכיים שלי,
כי על הברכיים זה מקום רב פעלים
אני יכול לתפוס אותך לחיבוק גדול ומוחץ
אני יכול ללטף אותך ולראות אותך מתמסרת
אני יכול להביט ישר לתוך העיניים שלך ולחייך
ולהירגע

זה גם המקום שגורם לך להרגיש קטנה או ילדה קטנה
הגובה הנכון לסטור עם צריך
או למשוך בשיער ולראות אותך מתמכרת
או להשכיב אותך עליהם למכות בטוסיק
כי את תמיד אומרת שספאנקים זה לנשלטות 
אבל מכות בטוסיק זה לילדות רעות
את יכולה גם סתם לנוח לי את הברכיים
ואני אלטף אותך לאורך הגב עם קצת עיסוי לצוואר
ושוב אחבק אותך אליי

בא לי אותך על הברכיים
הנה, פיניתי לך מקום
בואי שבי

 

לפני שנתיים. 13 בספטמבר 2021 בשעה 16:35

בפעם האחרונה שראיתי את נתב"ג מבפנים מהכיוון הלוך
יצאנו לחופשה שהיינו כל כך זקוקים לה
תקופת אינטנסיבית עם אפס מנוחה
אני בדרך כלל לא איש של בטן גב, אני אוהב לטרוף את העיר
אבל הפעם זרמתי, גם אני הייתי זקוק למנוחה!
בחרנו איזה אי יווני כלשהו עם מלון מפנק  
מהסוג הזה שיש בו חדרים עם בריכה פרטית, נוף פסטורלי והרבה שקט
ובין השקט הזה מצאנו זמן לדבר על דברים שרצינו מזמן
כשחזרנו לארץ לקח לי כמה ימים וחזרתי לכאן.

החודשיים האחרונים היו מלווים בלונה פארק של רגשות
"בוא ניקח לנו חופש" היא אמרה
היא האדם היחיד שעבר איתי ולצידי וכל כך צמוד את התקופה האחרונה
ורק היא יודעת איזו רכבת הרים מטורפת עברה עליי
דברים של שנים שמתרחשים במהירות של חודש – חודשיים
מעט זמן לכל כך הרבה דברים
לא רק בהקשרים בדס"מים, גם בחיים שכולנו חיים אותם.

"לאן נלך?" אני שואל אותה
והיא מצביעה לי בלי לחשוב על עיר הבירה של הליטליות
הרבה זמן לא ביקרנו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
המחשבה על טיסה כל כך ארוכה עם מסיכה התישה אותי
אבל זה כל כך הגיעה לה שפשוט הסכמתי
ולראות את האושר על העיניים שלה היה שווה הכול
זו לא נסיעה למנוחה
ועדיין אני צריך אותה
בתוך המרדף הזה אחרי הזמן
החופש האמיתי יהיה בלנקות את הראש
לחשוב על דברים אחרים
לחוות חוויות חדשות
ולהתנתק

המזוודות ארוזות
המונית עוד רגע כאן
יממה של טירוף בדרך
אבל לא איכפת לי
כשמי שעוטפת אותי בשקט נמצאת
כל כך קרובה אליי פיזית
וכל כך קרובה בלב

המשך יבוא... 

לפני שנתיים. 13 בספטמבר 2021 בשעה 7:41

שום דבר לא טריוויאלי בעיניי.
לא הרצון שלך להיות שלי
לא הרצון שלך לעשות את מה שאני מבקש 
לא הרצון שלך לתת מעבר למה שאני מבקש,
כי את מרגישה צורך
לא הרצון שלך להיות שם גם מחר איתי
זה פשוט לא טריוויאלי

את יכולה להגיד שזו המהות של הקשר בנינו
זו ההררכיה שנוצרת
זה לא הופך את זה לטריוואלי
זה הופך את זה למוערך יותר
למכבד יותר
למשהו שכל יום מחדש אני אומר לו תודה
ולא מובן לי מאליו

מעריץ את היכולת שלך להיות שם
לתת
לספוג את הכאב
לחיות עם הטירוף שלי
לחבק אותי חזק כל פעם מחדש 
בעיניי זה לא טריוויאלי

שאף אחד בחיים לא ייתן לך להרגיש שאת מובנת מאליה 
שכל הנתינה שלך היא טריוויאלית 
הכניעה שלך
הערצה שלך לשולט שלך
האהבה ללא תנאים 
וחשיפה ללא מגננות

אלה ראויים בצורה בלתי רגילה 
להערכה
ולעולם לא יהיו טריוויאליים בעבורי
אז אל תחשבי שכל זה וכל הנתינה שלך
ובעיקר כל הדברים הקטנים
מובנים אליהם 

גם אם אם אני לא מכיר אותך
עדיין…

לפני שנתיים. 11 בספטמבר 2021 בשעה 17:31

את לא לבד
אנחנו כאן ביחד והסוד שלך שמור אצלי
אני יודע כמה זה קשה לחיות עם הסוד הזה לבד
להיות הבדס"מית היחידה בחבורה
להיות לבד בעולם הזה בחיים שלך
לשמור כל כך הרבה בבטן ואין איש שאפשר לשחרר אליו
לאגור כל כך הרבה מחשבות, חוויות, רצונות
ואין עם מי לחלוק
אין עם מי לדבר שיכול להבין
שלא יחשוב שאת משוגעת
שלא יראה בך מטורפת
יסתכל עליך כעל מוזרה

בודדה ואבודה
לעיתים מסוכלת
כל כך הרבה רע עובר עליך
והכל נופל על לב כל כך קטן
בודד ועצוב

אבל את לא לבד
אני כאן
תמיד כאן
שותף איתך לסוד שלך
שותף איתך לדרך
למחשבות ולחוויות שצברת

אני כאן
אני רוצה לשמוע כמה שאת מאושרת
כמה הפגישה של אתמול הייתה נהדרת
כמה הבחור החדש מדהים כל כך
או
להציל אותך מפגישה עיוורת
לשמוע ממך על חוויה רעה
להקשיב באמת לתסכולים שאת עוברת

אני כאן
ללוות אותך
עד שתגלי מי את
את שתמצאי את המקום שלך
שתוכלי לפרוק
שתוכלי לבכות
שתוכלי לשמוח

אני כאן
תישארי איתי