קטנטונת

כן, קצת הסתבכתי. אבל שווה את המאמץ😉

שמלה עד הברך 

Cardigan שחור מעל

בלי טיפת מחשוף

ובכל זאת, הוא התיישב לידי, כשהקרון ריק

ובכל זאת, הוא דיבר איתי, כשברור שאני לא מעוניינת

ובכל זאת, הוא הניח עליי את היד, על הירך

למדתי קרב מגע 

אני בחורה קטנה אבל חריפה ושנונה 

אני קשוחה וחזקה

ובכל זאת קפאתי כשהוא נגע בי

ובכל זאת שתקתי ולא הגבתי כשלחש לי באוזן

ובכל זאת לא צעקתי, וקמתי, ונלחמתי

כשהוא ליטף את השד שלי ביד השנייה

הוא ירד מהרכבת עכשיו

והידיים שלי רועדות מזעם וזעזוע כשאני כותבת את השורות האלה 

אני עדיין קפואה 

הגוף שלי לא מגיב 

ואני רק רוצה לחזור הביתה 

אני שונאת שמטילים עליי אחריות

שונאת לקבוע, לתאם, לתכנן

שונאת להרגיש כמו אימא, כמו מזכירה, כמו מנהלת

שונאת. ממש שונאת. ברמה שעכשיו אני בוכה, כי הוא אמר לי לתאם, כי הוא לא במצב טוב, כי הוא צריך. הוא צריך אותי. ואני? במקום להתגבר כמו בן אדם נורמלי, אני בוכה.

כי אני שונאת לקבוע ולתכנן. ושונאת עוד יותר שאין לי ברירה.

וזו לא בקשה אנוכית 

ואם זו כן, מותר לי להיות אנוכית לפעמים 

אני צריכה חיבוק שירפא אותי, שיעזור לי לאסוף את כל החלקיקים שלי שנשרו ממני, לאחות את כל הסדקים שנחרצו בי, אחרי כל אותן רעידות אדמה מטלטלות. אני צריכה חיבוק, כי אני רגילה לתת, ולא רגילה לקבל. וכשאני מבקשת, זה לא כי אני רוצה, זה כי אם לא אקבל פשוט אתפרק 

אז בבקשה, בבקשה אני צריכה את החיבוק שלך. 

החום הורג, השמש מתנקשת, הזבובים מציקים והגשם עוד תקוע בפקקים, ואחותו הקטנה - הלחות המעיקה והבלתי נסבלת, ממלאת את מקומו

אני בשדה, שותלת פקעות כהות שיהפכו, בתקווה, לבצלים גדולים שימלאו את הערוגה הארוכה, המשתרעת 80 מטרים. שאר הבנות כבר ברחו לארוחת הבוקר, ולא יכולות לראות את המחשבות והדמיונות הפרועים שמתרוצצים מאחורי עיניי המחייכות, נבוכות. 

בדמיוני, אני לבד בחווה, בסוף יום ארוך, מכינה דברים למחר, ולא לחוצה לגבי החזרה הביתה. אני במטבח, נשענת על שולחן העץ היציב ושומעת צעדים על החצץ מאחורי, בטוחה שזו המנהלת שגרה ליד החווה.

ברגע שאני מזהה אותך מזווית עיני אתה תופס אותי בעורפי ומושך אותי לנשיקה עמוקה, פרועה, ייצרת, ומצמיד אותי אלייך, לבליטה הקשה שמתחככת בישבן שלי, שולחת בי זרמי עונג ותשוקה. "התגעגעתי אלייך" אתה אומר לי, קולך רך אבל גם זדוני, מספר לי שלא שכחת את העונש המגיע לי. אני גונחת, השרירים שלי נרפים, ואני נצמדת אלייך, מתרפקת עלייך, נאנקת בעונג לתוך השפתיים שלך כשאתה אוחז בי חזק, מוחץ אותי, מזכיר לי כמה אני קטנה

אתה עוצר ומסתכל עליי, ואני מייד מבינה - ותוך שנייה המכנסיים של שנינו מופשלים למטה, ואני כבר מתחילה להתכופף, כבר מוכנה להכניס אותו לגרון שלי, להראות לך כמה טוב אני מוצצת, אבל אתה אוחז בעורפי עוד פעם ומושך אותי לעמידה בגבי אלייך, ובאבחה מהירה אתה חודר אליי, מבתק אותי.

אני צווחת בכאב כשאני מתרחבת לאט, בכוח, כשהחור הצר שלי מקבל את הצורה שלך, גדל ומכיל אותך בשלמותך. אני גונחת וצועקת, רטובה ומטפטפת, מאושרת על הכוחניות, החייתיות בהן אתה מזיין אותי, בועל אותי

אתה גומר בתוכי, כמו שאני אוהבת, החור שלי מטפטף את הזרע שלך, נוטף כמו שעווה על רגליי.

אתה תופס אותי עוד פעם, מושך אותי אלייך ואומר לי - "תביאי את הדברים שלך, זה היה רק ההתחלה" 

... And I don't feel pretty or sexy in any way

Am I? 

.

קראתי לעצמי רימה מגעילה ופקפקתי בזה שיקבלו אותי למועדון בדסמ

והכף נתנה לי עשר מכות על זה

אז... מגיע לי או לא? ..