קטנטונת

I'm in a room 

And the walls are closing in 

I'm in a room 

And someone clipped my wings 

I can barely breathe 

And it's dark 

I can barely move 

And I can feel the shark 

Waiting for me 

Hoping I will fall 

Lurking me 

Ready to take my soul 

I'm crying in the tiny room 

Because I know exactly why I'm here 

I'm shivering and shaking, terrified I'll disappear 

From the care of my loved ones 

From the hearts of them 

From the sight of their eyes 

From my warm, loving den 

“I'm afraid and alone!” 

I'm screaming, crying to the far away sky 

Knowing, deep inside, I'll never know how to fly. 

אחד השירים הראשונים שלי... הכתיבה השתנתה קצת, וגם השפה התעשרה וקיבלה נפח, התיאורים השתנו והתעצבו, כמו קימורים על גוף נערה שהופכת לאישה, בגיל כל כך צעיר ולא אופייני. קייט היא אני - היא האישה העצמאית, החכמה, הנבונה והיפה, המפתה והשנונה. מיטל היא הילדה המפוחדת, שניסתה להתאבד כמה וכמה פעמים, הילדה שאבא שלה היה דופק לה מכות רצח על כלום, שהייתה מגינה על אחיותיה ואימה מפניו וחוטפת במקומן. אחרי הניסיון האחרון קייט נולדה - בצרחות כאב, בדם וצלקות, במהלך נסיעה דחופה לרמב"ם כשמפלי דם ודמעות מלכלכים את המושב האחורי. קייט נולדה מתוך האפר של מיטל, מתוך הפחד והכאב, והיא עדיין מפחדת וכואבת, ועדיין צריכה עזרה לעיתים קרובות - אבל היא חכמה יותר, חזקה יותר, בודדה פחות.

כולנו פרפרים, בכל תחום ומקום בחיים. כולנו נמצאים בגלגול, בהפיכת עצמנו לטובים יותר, חכמים יותר, מנוסים יותר.

בחווה, לומדים מהר מה ההבדל בין תולעת לזחל - תולעת נשארת כמו שהיא, תמיד. היא לא משתנה או מתפתחת. זחל הוא שלב בהתפתחות, השלב לפני גולם, שיהפוך לפרפר.

אז כשקשה ובודד אני נזכרת שאני זחל, וקשה ובודד, ואהפוך להיות פרפר, וזה כואב ומפחיד, אבל שווה את המאמץ.

תהיו פרפרים, לא תולעים. 

הלוואי והיה לי שיזוף אחיד ויפה (ושכל להשתמש בקרם הגנה)

I'm beginning to like myself and it's fun af!!!! 

המצב הנפשי שלי חרא ואני קורסת בכל המישורים

אז להרגיש סקסית עשוי לעודד אותי קצת

קייט❤️

 I know you told me to call
But I can't
I can't ruin your night
So I'll wait for you to come here
And maybe, maybe
Catch me before I hit rock bottom

Because I'm falling

And falling
And falling
And I know the bottom of the pit is near
So please catch me
Help me out of the darkness
Out of here

לעבוד בחווה עד שמקיאים ומתעלפים

(I'm ok, I just forget to drink because I'm a stupid hoe)

So

I did it, finally 

I was stupid enough to tell

To say it out loud 

And after I did

I realised the dreadful truth 

I have disappointed him

And now I feel so empty 

So hollowed and torn 

And I wish I'll never wake up

Never ever see the dawn 

היא יודעת שאסור לה לאכול ממתקים אחרי השעה 20:00

 אם ולו קובייה אחת של שוקולד, או חתיכונת של עוגה, או אפילו כפית של דבש תגיע ללשונה, היא תהיה פצצת אנרגיה בלתי ניתנת לריסון. התסמינים יתחילו כך - צחקוק מתגלגל ומרושע, ואז קולות של דילוגים וקפיצות במורד המסדרון. אז, היא תנסה לרסן את עצמה, ותעמוד במקום, עיניה פתוחות לרווחה, ותבהה בנקודה ברצפה. ואולי תיכנס להתקף צחוק, אם יש לך מזל.

אז הערב ירד, והוא הלך לחדר עבודה, לשלוח אימיילים אחרונים ולסגור את כל הקצוות של היום. היא התגנבה, במכנסי הפיג'מה הבהירים עם הארנבות וגופייה (כי עדיין לא כל כך קר) למטבח. בשקט בשקט, בשיטה שלמדה במחנה קיץ, היא טיפסה על השיש ופתחה את ארון ההפתעות (שלמרות שהוא היה בטוח שהיא לעולם לא תגלה, oh boy כמה שהוא טעה)

היא מצאה את מה שהיא חיפשה בקריאת ניצחון אילמת - שוקולד. כ"כ. הרבה. שוקולד.

היא ירדה מהשיש, שלוש אצבעות יקרות מפז בידיה, ועמדה לזלול אותן בעונג כשהיא הבינה דבר נורא - שקט מידי. אין תקתוקי קלידים, אין חריקות של כיסא משרדי. 

היא הסתובבה לאט ופגשה את עיניו המשועשעות-נוזפות-רכות-קשות, ואת ידו המושטת.

המבט שלה היה קורע לב - עיניה הגדולות, עיני כלבלב שהסתכלו למעלה אליו (היא פחות ממטר וחצי, אז היא הסתכלה מלמטה על כולם), הידיים שלה, שגוננו על השוקולד שסיבך אותה בכל הצרות הללו, והשפתיים שלה, שכמעט התחילו לרעוד מפחד שהיא אכזבה אותו.

היא נתנה לו את המעדן השמימי וחיכתה לעונש שלה, ואחריו היא התכרבלה עם הדאדי שלה עד שנרדמה, מאושרת ומדושנת עונג שהוא היה בטוח שהיא נתפסה על ידיו בטעות. 

That's mine😉

(ואני נחושה לגרום ללפחות זקפה אחת)

לרצות שירימו אותי על כיסא לכבוד היום הולדת 

כשיש לי פחד גבהים