אני שוכבת על הצד, על השולחן/מיטה שלה
היא שמה כפפות שחורות, ומכינה את כל הערכה מאחוריי
אני בוהה לקיר, שומעת אותה מתארגנת, לא מעיזה לצאת מהתנוחה
"מתחילות - את מוכנה?" היא שואלת
אני מהנהנת, הלחץ שלפני כבר משתלט עליי, כבר רוצה לסיים עם זה
רטט, יד נלחצת, ואני אוחזת חזק במסגרת השולחן כשהמחט נוגעת בעור
הכאב משתלט על כל המחשבות, מעסיק אותי, וכל תשומת הלב מתמקדת בו
אני נושמת, עמוק עמוק, מתמקדת בדברים אחרים
קצות האצבעות שלי, או השדיים מתחת לחולצה הצמודה, בקולות האנשים סביבי ובתחושת היד שלה שנלחצת לעורי
מנגבת, מורחת ווזלין, ממשיכה עם הכאב
פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, לנשום לתוך הכאב, להכיל אותו
מנגבת, מורחת עוד ווזלין, ממשיכה
אחרי חצי שעה זה נגמר - והקעקוע החדש שלי מתנוסס בגאווה על הקרסול
חתולה שמלקקת את כפתה, בראשי היא מתנקה אחרי שזללה מנת שמנת דשנה
עוד אחד לאוסף, עוד ציור לעורי החלק, לקנבס שלי
