היא בדיוק סיימה יום עבודה בחווה
השמיים התערבלו מעליה באפור כל היום, מאיימים לשטוף אותה ואת החווה במבול בקנה מידה תנ"כי
יום ההולדת שלה התקרב והיא העסיקה את עצמה במה שאדונה תכנן עבורה (כמובן שהיא שאלה אותו, וכמובן שהוא ענה בשתיקה וחיוך ממזרי).
למרות מזג האוויר הסתווי היא הזיעה כמו שצריך אחרי חפירת תעלות והיאבקות עם כמה שיחים עקשניים שצמחו בערוגת הארטישוק, ורק ייחלה למקלחת ראויה לשמה ולהתכרבל מול ספר שירדים אותה, עטופה כמו גולם בשמיכה
היא בדקה את הטלפון - וליבה פרפר למראה הודעה ממנו - "סעי לרמת ישי, יש רשימת דברים שאת צריכה ליום חמישי" היא נשפה במורת רוח - "עכשיו?" שאלה, מקווה שייתן לה מנוס, "מה את חושבת?" אוף.
היא עמדה בתחנת האוטובוס על הכביש הראשי, עם עוד כמה חבר'ה מהמושב, מייחלת לטרמפ ממישהו ידידותי מהעמק - בכל זאת, רמת ישי היא מוקד העלייה לרגל של כל המושבניקים והקיבוצניקים, ואכן, אחרי כמה דקות, ג'יפ טויוטה כהה נעצר ובחלון התגלה גבר מחויך - "צריכה טרמפ? אני מגיע לרמת ישי" - פאקינג מושלם. היא פתחה את הדלת למושב הנוסע כשמישהו תפס אותה בעורף - אחד מהגברים שעמד איתה בתחנה. היא נאחזה בבהלה, ניסתה להוריד את ידו ממנה, צעקה כשידיים נוספות אחזו בה, בידיה, לקחו ממנה את יכולת התנועה
היא הורמה למושב האחורי, ידיה ורגליה נכפתו בחבלים, פיה נחסם ועיניה כוסו,
היא שמעה אותם, שלושה חוץ מהנהג, נכנסים לרכב ואת המכונית יוצאת לדרך
היא לא פראיירית, והיא התפתלה מחוץ לחבלים, נאבקה כמו חתולת בר פראית, עד שהמכונית נעצרה בחריקת בלמים. עיניה עדיין היו מכוסות והיא צרחה לתוך הסמרטוט שבפיה כשהיא נמשכת משיער מחוץ לרכב, נגררת ומובלת לתא המטען
"הוא אמר שתעשי צרות, הוא לא הגזים בכלל" אמר הנהג, קולו היה עדיין מחויך כשהוא זרק אותה פנימה
מישהו תפס אותה והשכיב אותה על הבטן, התיישב על הגב שלה והחזיק לה את הידיים כשהדלת נטרקה, כולאת אותה בחלל הקטן.
היא ניסתה להיאבק, ניסיתה להוריד ממנה את המשקל שלו, הוציאה את כל כוחה במאבק האבוד הזה, ולאט לאט נחלשה כשההבנה, האימה, מחלחלת לעצמותיה - חטפו אותה.