לפני שנתיים. 2 במאי 2022 בשעה 19:16
"When the night has been too lonely,
and the road has been too long"
"And tou think that love is only,
for the lucky and the strong"
דף חלק, לפחות מנסה...
Not always what you want is what you needלפני 3 שנים. 5 בנובמבר 2021 בשעה 23:57
06:30 בבוקר
השעון המעורר מצלצל, לא ישנתי מספיק שעות
שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות תוך כדי חשיבה מאומצת איך אני הולכת להרים את עצמי מהמיטה
יש לי ריאיון עבודה בדרך אליו בשעה 14:00
אנחנו נפגשים סביב השעה 16:00
יש לי מיליון דברים להספיק לפני שאני יוצאת לכיוון... ואני במחזור ....
מה שמצליח לנחם אותי כרגע שאני יודעת שבשעה 16
כל התחלת היום הזו תהיה מאחורי.... וזה שווה את זה. זהו קופצת מהמיטה להתארגן,
איפה לעזאזל הנחתי את בקבוק החוקן פעם קודמת?!?!
11:30 נכנסתי לרכב....
בודקת שלא שכחתי גם הפעם את שקית השוקולדים והיין כי אין מצב שזה קורה לי שוב...
אפשר לצאת לדרך, שולפת מהשקית שוקולד קטן ומושלם (כמובן שאני בצום אחרי החוקן אבל שוקולד אחד קטן מותר!)
ושאלוהים יברך את חנות Agatha על קיומה!
בדרך אני תוהה איך זה יהיה להיות לילה בטבע במחזור,
זה לא שלא התכוננתי לסצנריו המדובר
כמובן חיפשתי בפייסבוק טיפים הישרדותיים מנשים אמיצות שהעזו
ואכן מצאתי מישהי שמתארת בדיוק איך להתקלח מקלחת מלאה בעזרת 2 בקבוקי מים של 1.5 ליטר
ומסבירה ארוכות על שיטת "ההתרוקנות הטבעית מווסת"
בלי להכנס לפרטים התאמנתי על העניין 3 ימים במקלחת,
כופפתי את עצמי בכל זוית אפשרית בכדי "להתרוקן"
לפי הוראות מדוייקות וסרטוני הדרכה, אצלי זה לא עובד!
אני תכף מגיעה לראיון עבודה שלי, הגיע הזמן להפסיק לחלום
מבחינת כישורים אני מתאימה לתפקיד, אין לי ספק בכך
מבחינה גיאוגרפית המיקום הוא מחוץ לעיר ואני הרי עירונית להחריד
מזכירה לעצמי לא להבליט את העניין בריאון ולשדר קוליות כשהנושא יעלה
הלכתי על חולצה חצי מכופתרת וג'ינס, קזואל
ונעלי סניקרס לבנות של קדס, שהן סימן ההיכר שלי
כמו שלדורותי יש את נעלי הקסמים האדומות שלה
לי יש את הסניקרס הלבנות שלי, איתם אני כל יכולה
אני זוכרת שצפיתי פעם ראשונה בסרט Dirty Dancing והגיבורה נעלה אותם בסרט.
הגעתי למקום, אני נראית טוב, אני מרגישה טוב, אני לגמרי ב A-Game שלי
איך אומרים? כגודל הציפיה, גודל האכזבה
אחד הקשיים הכי גדולים שלי עם עצמי זה כשלא מתרשמים ממני
ישבתי שם פחות משעה שלפתי אס אחר אס מהשרוול ושום דבר לא עבד
פשוט כלום, לא היתה כימיה אפילו לא לרגע אחד
אני בחזרה ברכב, אני שקטה אבל בפנים נסערת
אני יודעת שאני חייבת להוציא את זה כי אין מצב שאני פוגשת אותו שאני במצב הזה
מתחילה בנסיעה לכיוון בכל זאת צריך להתקדם, יש לו"ז
במקביל מחייגת לחברתי האהובה, האחת והיחידה Knoty Cat,
מעדכנת אותה בפרטים, במשבר שמתעצם מרגע לרגע...
"חיימי אולי תוותרי על הלילה שם? ותחזרי הביתה"
אז זהו שלא,
באתי בשביל הזמן שלנו יחד, בטח אני לא הולכת לוותר על זה.
אני מרימה את הראש ורואה אותו מגיע עם הרכב, טיימינג מושלם
אני מודה לה על ההקשבה, מחנה ויוצאת מהרכב
חיבוק, זה קצת תופס אותי בהפתעה אבל נעים לי
אני מנצלת את הרגע שהוא קרוב ומסניפה אותו, התגעגעתי
"את נראית קצת מעורערת"
בא לי להגיד לו שמה שאני צריכה עכשיו זה שתי סטירות חזקות וליפול על הברכיים
אבל הלסת שלי ננעלת וקול לא יוצא ממני, במקום זה
אני מעלה חיוך מנומס ומסבירה שהכל בסדר, כמה דקות וזה יעבור
גם ככה אני בטוחה שהוא חושב לפחות בחצי מהזמן שאני הזויה, לא צריך עוד להוסיף על זה
אנחנו מתחילים בנסיעה, היא שקטה יותר מאשר בדרך כלל
אני מתמקדת בנוף המהמם וכמובן מגניבה מבטים לעבר האצבעות הסקסיות שלו
אני עדיין בסערת רגשות ממקודם אבל מרגישה שזה דועך לאט לאט
"יש לי הפתעה, אנחנו לא נישן היום באוהל אלא בקראוון"
אני צווחת מהתלהבות כי לא ציפיתי לזה והדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו, איזה כיף, מים זורמים!!!
09:00 בבוקר עוצרת בארומה שכבר הפכה לתחנה קבועה שלי בדרך חזור אני נכנסת להתרענן בשירותים ובוהה בעצמי לרגע במראה
מה לעזאזל חשבתי לעצמי ללבוש שמלת מיני מכותנה ורודה עם נצנצים?!
לפחות שמתי על זה ז'קט ג'ינס אבל עדיין....
אוי ואבוי היא גם חצי שקופה ורואים את התחתונים עם הדפסי החתולים ממתחת...
המדבר עושה לי טוב
הגעתי מכופתרת וסוערת - יצאתי ממנו ורודה ומנצנצת! :)
לפני 3 שנים. 17 באוגוסט 2021 בשעה 21:37
"אני מסיים לעבוד מחר בסביבות 19+-"
מתי את רוצה להגיע לאזור?"
"המממ.... 19:30 זה טוב?"
"כן, אבוא לאסוף אותך מהחניון, תחכי לי שם"
השעה 10:00 בבוקר, צריכה לצאת לדרך ב 17:00
בכל זאת נסיעה של 200ק"מ, צריך לתכנן
ואני שונאת לאחר,
אבא שלי תמיד אומר
"אם הגעת בזמן זה אומר שאיחרת כבר בחמש דקות"
ככה זה, בית של יאקים
עושה רשימה בראש מה יש לי להספיק
יין ומשהו מתוק לנשנש,
(כי רשמית אסור לבוא בידיים ריקות)
בפועל דואגת שיהיה אלכוהול, בכל זאת ערב ולילה שלם ביחד ואנחנו עדיין לא ממש מכירים
ונשנושים מתוקים, זה נטו חרדה שאהיה מתישהו רעבה ולא יהיה מזון בהישג יד :)
חוקן, חשוב, אם לא הכי חשוב!
כי אין מצב ביקום לפאדיחות בשטח,
מה שעברתי במלכת המדבר הספיק לי לכל החיים
תוקעת חטיף אנרגיה כארוחת בוקר ומכריזה לעצמי שאני בצום עד הערב
לארגן תיק קטן, אין לי עדיין מושג מה ללבוש ובייחוד איזה נעליים... כפכפים?סניקרס?
מגיעה ל Agatha למשימה הראשונה - בעיניי החנות הכי טובה במרכז
אוספת כמה שוקולדים פלצניים ואיזה בקבוק יין נחמד של יקב פלאם
בקופה המוכרת מזהה אותי שואלת לשלומי ומציעה לי עוגיית שקדים מרציפן צרפתית נימוחה ומושלמת...
"לא תודה, אסור לי, אני בצום" אני פולטת
"אוי חבל, למה מה קרה שאת בצום?"
(באמת שאלת את זה עכשיו?)
אני דופקת לה חיוך ממזרי
"אל תשאלי, את לא רוצה לדעת"
לוקחת את השקית ומשאירה אותה עומדת בקופה קצת בהלם
בדרך לקטנוע מרגישה כיווץ קטן בבטן בכל זאת השעה כבר לארוחת צהריים
אבל אין מה לעשות מי שרוצה ליהנות מכיווצים במקומות מעניינים צריכה לסבול כיווצים בבטן :)
השעה 17:00 ואני מוכנה, החלטתי על מכנס קצר ספורטיבי וגופיה,
סניקרס לבנות - שבטח יילכו לפח אחרי הבילויי הזה
אפשר לצאת לדרך
נכנסת לרכב מדליקה את הרדיו, איזה כיף אפשר לשמוע מוזיקה!
בתור רוכבת זה מה שהכי חסר לי
לאחר 40דק של עומס, סופסוף יוצאת לכביש המהיר, כיוון דרום
חבר טוב מצלצל אליי ושואל לשלומי והאם אני כבר בדרך להרפתקאה שלי
כן בטח אני עונה לו "קניתי יין ושוקולדים....
"שיט שיט שיט!!!"
שכחתי את השקית עם היין והשוקולדים בסלון במזגן!!!
אני לא מאמינה שזה קורה לי, עוברת התקף חרדה קטן כי אין מצב להספיק פרסה...
לוקחת כמה נשימות עמוקות להרגיע את העצבים
טוב, אני מנהלת תפעול ולוגיסטיקה, אמצא כבר פתרון אני משכנעת את עצמי
כמובן שלא היה שום פתרון בדרך אלא אם לסטות מהמסלול ולבזבז זמו שכבר אין לי
הפער בין הצפון לדרום מפתיע אותי כל פעם מחדש...
אני כבר קרובה ליעד וקולטת מרכז מסחרי קטן מקומי, שואלת מישהו בחנייה
"סליחה איפה יש כאן חנות יין?"
"אין"
"לא הבנתי, אני צריכה חנות שמוכרת אלכוהול"
"אין, את לא מכאן נכון?"
אני קופאת במקום, המשפט פוגע בי כמו אגרוף בבטן
כשגדלתי באירופה, אבא שלי תמיד אמר לי, אנחנו לא מכאן, אנחנו ישראלים
כשעליתי לארץ, אמרו לי, את לא מכאן, את עולה חדשה
בצבא שחררו אותי, את לא נולדת כאן ואת בת יחידה
כשגרתי שנים בחו"ל בבגרותי נחשבתי כמובן גם שם תמיד לזרה
בגרון חנוק ועיניים דומעות אומרת לו "תודה" ומסתובבת
"תנסי אולי בסופר הקטן..." הוא צועק לעבר הגב שלי
נכנסת לחנות, תופסת שני בקבוקי יין של סופרים
ושתי טבליות שוקולד של מילקה
זה מה יש
חוזרת לרכב מדחיקה את הדקות האחרונות ורואה את החניון שאני צריכה להיות בו בדיוק בעוד דקה.
מחנה (הגעתי בזמן)
לאחר כמה דקות הוא מגיע,
עוברת לרכב שלו עם התיק והשקית מהסופר הקטן הפעם מוודא שלא שכחתי כלום מאחור....
מסתכלת עליו, אולי קצת בוהה, בפעם הקודמת אולי היינו 10דק ביחד באור יום אז נשארתי סקרנית....
הוא רגוע, מלא בטחון, מקרין שלווה כזו. אני מרגישה שזה עוטף אותי ואני נרגעת.
שולפת את הנייד מעבירה למצב שקט יחד עם כל היום שעברתי עד לנקודה הזו.
התרגשות מסוג אחר מתחילה למלא אותי כזו שגורמת לכיווצים ובחיוך שובב אני שואלת...
"אז איפה אנחנו הולכים להקים אוהל?" (עלק אנחנו)
הוא מתחיל להסביר לי על האיזור, הקול שלו נעים לי
אני מקשיבה ומגניבה מבטים לעבר הידיים והאצבעות היפות שלו
עכשיו שאני כבר יודעת למה הן מסוגלות המחשבות שלי לגמרי כבר שטות לעבר שם....
השעה 08:00 בבוקר
מתעוררים, חם,
השמש יצאה ומחממת אותנו
יוצאים מהאוהל
וואו ישנתי עמוק וטוב
קולטת ששוב אני בטח נראית כמו אחרי טורנדו
ומקפצת בזריזות לעבר הרכב לשלוף מראה קטנה ולעשות בקרת נזקים קצרה....
הוא בנתיים מתחיל לקפל ומסביר שנמצא מקום מוצל להכין ארוחת בוקר
אני מסייעת ומנסה להיות מועילה
מעמיסים את הפוייקה שנשרפה בו ארוחת הערב שלנו אתמול
כי היינו עסוקים מדיי ולא היה לנו אכפת מה קורה מסביבנו.
אפילו השועל שבא לבקר אותנו בלילה לא נגע בשאריות שהשארנו לו....
תודה לשוקולד מילקה שהצילה אותי בלילה!
אחרי נסיעה קצרה מוצאים מקום מתאים לעצירה
"תה או קפה?"
אני מבינה שהבחירה היא בעצם בין מים עם תיון לבין קפה שחור....
"תה תודה" לכי תסבירי עכשיו שלא תשרדי את הקפה השחור
כי את בחורה של אמריקנו גדול חלש עם חלב קר בצד
מחליטה לסתום וליהנות מהתה שלי
אחרי ארוחת בוקר קצרה ומוצלחת
והסבר מרתק על להקת ציפורים חמודה שהצטרפה אלינו
אנחנו יוצאים לטיול קצר
בסוף חוזרים לחניון, נפרדים בחיבוק וחיוך
אני אומרת יפה תודה על לילה מושלם ונכנסת לרכב....
מה מחכה לי על השמשה? - דו"ח
אני מתפרצת בצחוק
כי הרי רק אני אקבל דו"ח חניה במקום כזה....
אהה טוב לא נורא אני הרי 'לא מכאן'
מדליקה את הרדיו בחיוך ויוצאת לדרך
אני מקווה שאתקל בארומה בקרוב , אני חייבת קפה :)
לפני 3 שנים. 24 ביולי 2021 בשעה 22:54
04:45 בבוקר, בקושי ישנתי 3 שעות
רוכבת לי למרכז תל אביב לכתובת שהוא נתן לי...
אני אוהבת לרכב עם מכנסיים קצרים בקיץ,
להרגיש את הרוח מלטפת לי את הרגליים החשופות
מן פטיש סודי כזה שלי, נעים לי
"אז קבענו שתבואי ב 05:00 בבוקר?
אני משאיר לך מפתח מאחורי התריס של החלון
תושיטי יד מבחוץ ותוכלי להגיע אליו, זו הדירת קרקע
אני בטח אנמנם, תעירי אותי כבר :)"
מצאתי בקלות
אני עומדת מול דלת הכניסה עם המפתח ביד
השעה כבר עוד רגע 05:00 בבוקר....
הנשימות פתאום נהיות מהירות, האדרנלין מטפס
אני רגע קופאת במקום ושואלת את עצמי למה אני כאן
הוא במקרה ישן בתל אביב הלילה, בדרך למילואים,
בכלל קבענו להיפגש רק בשבוע הבא בדרום
אבל אני זו שהצעתי לבוא בשעה ההזויה הזו
ועוד קראתי לזה דייט "כירבולים" ,עלק
ניהלנו כמה שיחות טלפון, הוא מרגיש לי נעים
בשיחות הבנו שאנחנו מחפשים דברים שונים
אני מישהו שמאוד רוצה להיות נוכח ,קשר מגביל,
מישהו יחסית קרוב
הוא בכלל מדרום הארץ, מחפש משהו קליל,
אין לו מספיק זמן להקדיש הוא הסביר לי, הזהיר
תמיד הרגשתי שאני קצת כמו הארלי קווין
אוהבת לגעת בקצוות החשופים של החיים,
להרגיש את הסכנה,
בחרתי בשביל שהולכים בו רק מעט
שם גם חיפשתי לאחר הג'וקר שלי...
אבל גם את הפנטזיה הזו שחררתי,
לפחות לבנתיים.....
דוחקת את המחשבות האלו שצצות לי בפתאומיות הצידה
זה לא הזמן עכשיו, במקומן מתגנב לי חיוך,
מרגישה את הצד ההרפתקני שלי משתלט עליי בחזרה.
מכניסה את המפתח בשקט בשקט לדלת,
מסובבת ונכנסת...
דירה תל אביבית נעימה
בקצה ההול שני חדרים,
האחד דלת פתוחה לרווחה, סלון
השני דלת חצי פתוחה מספיק בשביל להתגנב פנימה
מתקרבת ומציצה כן זה חדר השינה....
משמאל קצה המיטה, עדיין לא רואה את כולה,
אני נשארת עוד רגע עומדת במקומי
מניחה את התיק על הרצפה....
מורידה נעליים
בנתיים חושבת שבכלל לא סיכמנו כלום,
לא דיברנו על גבולות, בקושי על מה כל אחד אוהב
או שעל זה גם בכלל לא דיברנו.... המממ...
אני לא מצליחה להיזכר
אמא שלי חינכה אותי שלא נכנסים לעולם למיטה עם בגדים שנלבשו בחוץ... אלא רק עם פיג'מה!
אין לי מושג מאיפה המחשבה הזו צצה לה עכשיו אבל היא מעלה לי חיוך ענק נוסף
ואני מורידה בזריזות את הגופיה ואת המכנסיים הקצרים ומפילה אותם על התיק.
לוקחת נשימה עמוקה ופוסעת שני צעדים אל תוך החדר...
חשוך אך עם אור הלילה שחודר מבעד לתריסים אפשר לראות מספיק....
הוא שוכב על הבטן, עיניים עצומות
ידיים לצידיי הראש, כמו ילד שובב....
הרי ברור שהוא ער אבל מעמיד פנים שלא וזה כזה חמוד
מה הוא מדמיין?
שאתיישב על המיטה ואעיר אותו ב "היי"
או שסתם אשכב לצידו במרחק ואחכה לתגובה ממנו
אולי בכלל חשב שאבריז....
אני יורדת על ארבע אל המזרן וזוחלת עד אליו,
ברגע שאני נוגעת בו, העיניים שלו נפתחות
וזרוע ענקית אוספת אותי אליו ומצמידה אותי לגוף שלו
אני משחררת צווחה קטנה (אך אלגנטית)
דוחפת ידיים מתחת לחולצה שלו לגעת, לחבק
ומתחפרת לו בעורף עם חיוך ענק
נותנת לחום גוף ולריח שלו לעטוף אותי
כשאני מרגישה את היד החצופה שלו
גולשת לי לתחתונים וחופנת לי את הישבן...
אני מבינה בדיוק למה אני כאן...
כי נדלקתי על הידיים היפות ועל האצבעות הסקסיות שלו
עוד כשראיתי אותן בתמונות שהוא שלח... :)
08:00 בבוקר
צועדים אל כיוון הרכב שלו בזריזות
הוא על מדים ממהר להגיע למילואים.
בזמן שהוא מספר לי על זה אני קולטת שאנחנו באור יום
מזכירה לעצמי ללכת זקוף להחזיק את הראש קצת לכיוון למעלה
ומתפללת שאני נראית סביר אחרי הטורנדו שעבר עליי בשלוש השעות האחרונות....
נותנת לו נשיקה קטנה שהצליחה איכשהו קצת להביך אותו ואנחנו מסכמים לדבר במהלך היום
פוסעת בחזרה לכיוון הקטנוע שלי
מתחילה לחשוב מה לעזאזל לובשים ללילה בדרום בשטח, שבוע הבא ;)