"אני מסיים לעבוד מחר בסביבות 19+-"
מתי את רוצה להגיע לאזור?"
"המממ.... 19:30 זה טוב?"
"כן, אבוא לאסוף אותך מהחניון, תחכי לי שם"
השעה 10:00 בבוקר, צריכה לצאת לדרך ב 17:00
בכל זאת נסיעה של 200ק"מ, צריך לתכנן
ואני שונאת לאחר,
אבא שלי תמיד אומר
"אם הגעת בזמן זה אומר שאיחרת כבר בחמש דקות"
ככה זה, בית של יאקים
עושה רשימה בראש מה יש לי להספיק
יין ומשהו מתוק לנשנש,
(כי רשמית אסור לבוא בידיים ריקות)
בפועל דואגת שיהיה אלכוהול, בכל זאת ערב ולילה שלם ביחד ואנחנו עדיין לא ממש מכירים
ונשנושים מתוקים, זה נטו חרדה שאהיה מתישהו רעבה ולא יהיה מזון בהישג יד :)
חוקן, חשוב, אם לא הכי חשוב!
כי אין מצב ביקום לפאדיחות בשטח,
מה שעברתי במלכת המדבר הספיק לי לכל החיים
תוקעת חטיף אנרגיה כארוחת בוקר ומכריזה לעצמי שאני בצום עד הערב
לארגן תיק קטן, אין לי עדיין מושג מה ללבוש ובייחוד איזה נעליים... כפכפים?סניקרס?
מגיעה ל Agatha למשימה הראשונה - בעיניי החנות הכי טובה במרכז
אוספת כמה שוקולדים פלצניים ואיזה בקבוק יין נחמד של יקב פלאם
בקופה המוכרת מזהה אותי שואלת לשלומי ומציעה לי עוגיית שקדים מרציפן צרפתית נימוחה ומושלמת...
"לא תודה, אסור לי, אני בצום" אני פולטת
"אוי חבל, למה מה קרה שאת בצום?"
(באמת שאלת את זה עכשיו?)
אני דופקת לה חיוך ממזרי
"אל תשאלי, את לא רוצה לדעת"
לוקחת את השקית ומשאירה אותה עומדת בקופה קצת בהלם
בדרך לקטנוע מרגישה כיווץ קטן בבטן בכל זאת השעה כבר לארוחת צהריים
אבל אין מה לעשות מי שרוצה ליהנות מכיווצים במקומות מעניינים צריכה לסבול כיווצים בבטן :)
השעה 17:00 ואני מוכנה, החלטתי על מכנס קצר ספורטיבי וגופיה,
סניקרס לבנות - שבטח יילכו לפח אחרי הבילויי הזה
אפשר לצאת לדרך
נכנסת לרכב מדליקה את הרדיו, איזה כיף אפשר לשמוע מוזיקה!
בתור רוכבת זה מה שהכי חסר לי
לאחר 40דק של עומס, סופסוף יוצאת לכביש המהיר, כיוון דרום
חבר טוב מצלצל אליי ושואל לשלומי והאם אני כבר בדרך להרפתקאה שלי
כן בטח אני עונה לו "קניתי יין ושוקולדים....
"שיט שיט שיט!!!"
שכחתי את השקית עם היין והשוקולדים בסלון במזגן!!!
אני לא מאמינה שזה קורה לי, עוברת התקף חרדה קטן כי אין מצב להספיק פרסה...
לוקחת כמה נשימות עמוקות להרגיע את העצבים
טוב, אני מנהלת תפעול ולוגיסטיקה, אמצא כבר פתרון אני משכנעת את עצמי
כמובן שלא היה שום פתרון בדרך אלא אם לסטות מהמסלול ולבזבז זמו שכבר אין לי
הפער בין הצפון לדרום מפתיע אותי כל פעם מחדש...
אני כבר קרובה ליעד וקולטת מרכז מסחרי קטן מקומי, שואלת מישהו בחנייה
"סליחה איפה יש כאן חנות יין?"
"אין"
"לא הבנתי, אני צריכה חנות שמוכרת אלכוהול"
"אין, את לא מכאן נכון?"
אני קופאת במקום, המשפט פוגע בי כמו אגרוף בבטן
כשגדלתי באירופה, אבא שלי תמיד אמר לי, אנחנו לא מכאן, אנחנו ישראלים
כשעליתי לארץ, אמרו לי, את לא מכאן, את עולה חדשה
בצבא שחררו אותי, את לא נולדת כאן ואת בת יחידה
כשגרתי שנים בחו"ל בבגרותי נחשבתי כמובן גם שם תמיד לזרה
בגרון חנוק ועיניים דומעות אומרת לו "תודה" ומסתובבת
"תנסי אולי בסופר הקטן..." הוא צועק לעבר הגב שלי
נכנסת לחנות, תופסת שני בקבוקי יין של סופרים
ושתי טבליות שוקולד של מילקה
זה מה יש
חוזרת לרכב מדחיקה את הדקות האחרונות ורואה את החניון שאני צריכה להיות בו בדיוק בעוד דקה.
מחנה (הגעתי בזמן)
לאחר כמה דקות הוא מגיע,
עוברת לרכב שלו עם התיק והשקית מהסופר הקטן הפעם מוודא שלא שכחתי כלום מאחור....
מסתכלת עליו, אולי קצת בוהה, בפעם הקודמת אולי היינו 10דק ביחד באור יום אז נשארתי סקרנית....
הוא רגוע, מלא בטחון, מקרין שלווה כזו. אני מרגישה שזה עוטף אותי ואני נרגעת.
שולפת את הנייד מעבירה למצב שקט יחד עם כל היום שעברתי עד לנקודה הזו.
התרגשות מסוג אחר מתחילה למלא אותי כזו שגורמת לכיווצים ובחיוך שובב אני שואלת...
"אז איפה אנחנו הולכים להקים אוהל?" (עלק אנחנו)
הוא מתחיל להסביר לי על האיזור, הקול שלו נעים לי
אני מקשיבה ומגניבה מבטים לעבר הידיים והאצבעות היפות שלו
עכשיו שאני כבר יודעת למה הן מסוגלות המחשבות שלי לגמרי כבר שטות לעבר שם....
השעה 08:00 בבוקר
מתעוררים, חם,
השמש יצאה ומחממת אותנו
יוצאים מהאוהל
וואו ישנתי עמוק וטוב
קולטת ששוב אני בטח נראית כמו אחרי טורנדו
ומקפצת בזריזות לעבר הרכב לשלוף מראה קטנה ולעשות בקרת נזקים קצרה....
הוא בנתיים מתחיל לקפל ומסביר שנמצא מקום מוצל להכין ארוחת בוקר
אני מסייעת ומנסה להיות מועילה
מעמיסים את הפוייקה שנשרפה בו ארוחת הערב שלנו אתמול
כי היינו עסוקים מדיי ולא היה לנו אכפת מה קורה מסביבנו.
אפילו השועל שבא לבקר אותנו בלילה לא נגע בשאריות שהשארנו לו....
תודה לשוקולד מילקה שהצילה אותי בלילה!
אחרי נסיעה קצרה מוצאים מקום מתאים לעצירה
"תה או קפה?"
אני מבינה שהבחירה היא בעצם בין מים עם תיון לבין קפה שחור....
"תה תודה" לכי תסבירי עכשיו שלא תשרדי את הקפה השחור
כי את בחורה של אמריקנו גדול חלש עם חלב קר בצד
מחליטה לסתום וליהנות מהתה שלי
אחרי ארוחת בוקר קצרה ומוצלחת
והסבר מרתק על להקת ציפורים חמודה שהצטרפה אלינו
אנחנו יוצאים לטיול קצר
בסוף חוזרים לחניון, נפרדים בחיבוק וחיוך
אני אומרת יפה תודה על לילה מושלם ונכנסת לרכב....
מה מחכה לי על השמשה? - דו"ח
אני מתפרצת בצחוק
כי הרי רק אני אקבל דו"ח חניה במקום כזה....
אהה טוב לא נורא אני הרי 'לא מכאן'
מדליקה את הרדיו בחיוך ויוצאת לדרך
אני מקווה שאתקל בארומה בקרוב , אני חייבת קפה :)
