כאב נעים

"[השם שלי], מה שלומך? איך עובר היום?"

לפעמים אני כל כך צריך לשמוע את ההקלטה הזו שלך בווטצאפ.
שבריר שנייה שאני מאמין שאת עדיין שם, מעורבת, יודעת, נוכחת, חיה.
והמציאות קוטעת את האשליה והגעגועים אלייך הם גלים. לפעמים מציפים את הרגשות ולפעמים קצת נרגעים.
אני כל כך מתגעגע לראות את עינייך, לחבק את מותנייך, למחוץ אותך עד כדי שחרור קליקים בגב, להרגיש את גופך מהמגע בשמלתך המשוחררת.
כבר כמעט שלוש שנים שאת לא שם. את אינך. לעולם.