לפני 18 שנים. 10 באוקטובר 2006 בשעה 22:00
חייב לזכור את זה.
התחושה חצתה אותו בד בבד ברגע המעשה. זה היה כל כך צלול ובהיר, האושר, לכמה שניות הצטלל העולם לגמרי וראייתו דווקא הזדגגה.
צליפת הרוח בחיתוך שלה עם הצמיגים, עם השפיצים, נשמעה בחדות, מין רעש של גשששששש מונוטוני לכמה שניות שכיסה על הכל ומיד נשבר בצווחות אושר של הילד שלו בן ה-8 שהבין שכן, זה הוא, זהו הוא שרוכב על האופניים עכשיו, בלי גלגלי עזר, ובלי היד של אבא שאוחזת בסבל.
אחר כך, בערב, ישב על המרפסת, הגדול כבר ישן, אישתו זוהר מסיימת בחדר להשכיב את הקטן, ישב במכנסיים קצרות וגופיה, עם כפכפי אילת שקנה דווקא בכינרת, בחנות המזכרות של כפר הנופש בעין גב, במחיר מופקע, ונשבע לעצמו שהוא חייב לזכור את זה.
פשוט חייב.
כמה רגעים כאלו היו לו בשנים האחרונות, לא הרבה זה על-בטוח, אבל זה בסדר, טיבם של כאלו שהם באים פעם בהרבה זמן, והולכים מייד, זה מה שעושה אותם לנדירים כל כך.
אז הוא חייב לזכור את הפלג הצבעוני הקטן הזה של האושר, לזכור עכשיו כדי שיהיה לאחר כך, לפני שהוא נשפך ומתמזג עם הנהר הענק האפור-עכור של החיים.
העביר את בקבוק הבירה השחורה מיד ליד, מתענג על אגלי הלחות הקרה שכיסו אותו, וחושב, חושב שהוא חייב לזכור את זה.
וחושב גם שמחר, מחר אסור לשכוח לבקש את הכסא-תינוק למכונית חזרה מאחיו כשיפגשו בערב אצל ההורים כולם, לארוחת שישי.
חושב שאשתו בטח תתלונן שאשתו של אחיו החזירה את הכסא מלוכלך, ויודע שהוא ימשוך בכתפיו ויאמר "אין מה לעשות ".
חושב על החריץ האפל בין השדיים של המוכרת בסופר, זו שעומדת ליד דלפק הקירור הארוך והנוצץ של הסלטים.
הוא הזמין 200 גרם סלאמי היום בקניות והיא רכנה עם גבה אליו כשהעבירה את הנקניק הלוך ושוב אל מול הסכין החשמלית, נותנת לו הזדמנות להתמקד על משולש התחתונים שלה שנתחם בפסים שבלטו מהחצאית הלבנה, ואחר כך הסתובבה, להניח את הפרוסות על המשקל האלקטרוני, ורכנה אליו, והוא רק רצה לטבוע לה בחריץ העמוק הזה.
הוא צריך לבקש הגדלת מסגרת אשראי בבנק.
שלא יחזירו שיקים, ושלא יבלע לו הכרטיס.
צריך לזכור, לקפוץ לבנק.
שיט, הנה הוא שוב שוכח את ה-רגע.
הוא חייב לזכור, חייב לזכור.
יש מכירת חיסול במשביר מחסני אופנה, צריך ללכת בשבת, עם האישה והילדים, לגמור חת-שתיים עם הקניות של בגדי החורף.
צריך לצאת מוקדם, שיהיה מקום חניה שם בגעש.
זה גן חיות שם בשבתות, כאילו מחלקים סחורה בחינם.
הוא מאוד עייף, המאמץ לזכור שורף לו בעיניים והוא נרדם, ראשו תלוי בזוית, הבקבוק עדיין חצי מלא.
יוצאת להצטרף אליו במרפסת, היא אוהבת אותה כל כך בשעות הערב, מצאו דירה ממש טובה, בשכונה דיי טובה, והסטנדרט גבוה, מרפסת גדולה לכל דירה בבניין.
גבר טוב, אבא טוב, עייף כל כך, היא נוגעת לו בכתפו ומושכת אותו למיטה.
הוא גולש לתוך חלום טוב מאוד.
חותכת הנקניקים מהסופר מוצצת לו את הזין, מסביב תפאורה לא מוכרת, והוא מאושר, כל כך מאושר שהוא אומר לעצמו שהוא חייב לזכור את זה.
