אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תבונות מאוחרות

לפני 12 שנים. חמישי, 10 במאי 2007, בשעה 15:43
ודבר אחד ועיקרי אני יכול להגיד עליה
היא אדם טוב
אותו אדם אשר סבל כאב רב ועדיין נותן מילה חמה
לפעמים אני ניזכר ברגע אחד מחיי
על המדרגות לצד המועדון
מבט עיניים אחד בשניה
ו....כאב שניספג

אני זוכר ומעריך אישה היותר טובה ממני
לפני 12 שנים. רביעי, 9 במאי 2007, בשעה 09:31
מי שמחפש את השמש
בין שורות מילים שחורות
כתיבה קטועה מדדה
<שלא יביט הלאה>

אז אולי יגלה קרן אור
מבליחה מעבר לרווח המילים
מחממת את השפה
<ואת הלב פנימה>
לפני 12 שנים. רביעי, 9 במאי 2007, בשעה 09:30
נזכרתי
שמעולם לך לא הכאבתי
משאיר כאב בלחי רכה

תהיתי
האם יודעת את משמעות הכבילה
ושחרור עוצמת רגשות
לפני 12 שנים. שלישי, 8 במאי 2007, בשעה 19:38
סיכום ישיבה
שעת התחלה 11:45
שעת סיום 14:30
מזכירה- אין

נושא ראשון-
בלה בלה בלה להה? אז מה עם ?
סיכום נושא ראשון- דופקים אותנו וכנראה לא ישלמו בזמן
משימות מסיכום-
א) הפעלת ע"ד שליחת מסמכים רגילים, אם אין תגובה תוך שבועיים התחלת בקשה לתביעה משפטית והפסקת עבודה עם הגורמים הנידונים
ב) הפעלת רואה חשבון לבירור צמצום פעילויות מול הגורמים הנידונים וקביעת גודל החוב העכשווי
ג) בדיקת אמצעי לחץ מול הגורמים הנידונים, כגון פרסום איתנות כלכלית כושלת וכו

נושא שני –
בר בר בררר וכן? אז טוב
סיכום נושא שני- משלמים בזמן הכסף בחשבון בנק
משימות מסיכום –
א) מכתב תודה, סגנון רגיל לגורמים הנידונים
ב) בדיקת עמידת ל"וזים עתידית
ג) עדכון תוכניות עבודה והמשך בהתאם

בסופו של יום הכול מתבטא באנשים שאיתך
אילו אנשים מוכנים לאבד יום חופשה עם הילדים עם המשפחה ולעבוד
העבודה היא לא העיקר הנאמנות היא הדבר העיקרי כאן
ואז מגיע התור שלך
להגיד בסוף את המילה האחרונה
לא אני לא הבוס הראשי הוא נימצא כרגע בטיול אלכוהול באירלנד
דיברתי איתו ליפני הישיבה
כן, לא לשתות ויסקי של גלן פידיך, זבל
אבל נימכר מקום ראשון באיטליה, לך תבין אותם
ומה עם החברה?
שיעשו את העבודה שלהם ותעדכן אותי אחר כך בסדר?
הבנתי, תהנה
ניתק

טוב אנשים הבוס רצה למסור לכם שהוא מעריך מאוד את העבודה שלכם בחג הזה
אסכם במילה אחת שהוא אמר, תודה
יילאאהה לכו הביתה

עכשיו המשרד ריק
ואני חושב
איך אפשר להגיד "תודה" ולא להישמע רכרוכי בחברה שלנו?
כאשר אני פנים אל פנים אני מנסה שזו תהיה המילה האחרונה שהוא ישמע מימני בצורה רצינית
אנשים כבר לא רגילים להביע רגשות תודה בסביבה עסקית
הכול בצע ועבור למשימה הבאה, מדויק חותך מינימליסטי ברגשות.
גם מכתבי התודה בנויים בפורמט קבוע, אין שינוי.
רק צריך לשנות את שם הנמען ושם החברה
שינוי של שתי שניות, מינימום אישיות

ליפני כמה שנים קיבלתי חבלת דואר מלקוח חו"ל אחד שעשיתי לו פרויקט בינוני
הפרויקט כלל חציבה ישור קרקע ובניה של בית מלון ברמה גבוהה
החבילה הייתה כבדה 20 קילו
כרגיל התבקשתי לתת אישור בדואר לפתיחה בתנאים מוגבלים
ניגשתי לדואר המרכזי שם פתחו לי אותה
החבילה כללה שלושה בקבוקי יין משובח
ואבן גדולה
על האבן היה רשום בכל מיני צבעים המילה תודה בשפתם
המכתב שהיה בחבילה הסביר את מקור האבן
זו הייתה האבן הראשונה מפעולת החציבה
והכתב היה של כל מנהלי העבודה והמחלקות של הפרויקט שאיתם עבדתי טלפונית
ההרגשה הייתה מחשמלת
קראו לי שם נוקשה כמו אבן בגלל שלא הסכמתי לדחיות בפרויקט
אני בטוח שמילאו סלים עם קללות עלי
ואני בטוח שיש עדיין אנשים ששונאים אותי שם במיוחד אילו שהמלצתי לפטר
אבל האבן הזו נגעה בי אישית

ואכן זו הייתה התודה האמיתית

לפני 12 שנים. שלישי, 8 במאי 2007, בשעה 19:35
והעולמות נוצרו וזזו למקומם
חיות גדלו ועזבו את קינם
ואדם בודד עמד מול שמיים
מבקש אהבה
וקיבל
מעשה שמיים
מעשה אומנות מלא חשק ותשוקה
מעשה יופי מלא קימורי אהבה
מעשה אלוהי מסתורי ומכשף
מעשה בשר ודם
כמוהו לענג
לפני 12 שנים. שני, 7 במאי 2007, בשעה 14:52
כך אנו חבוקים, כמעגל בתשוקה
כמה שתתרחקי ממני
רק לצד אחר תתקרבי
אני עיגול ברזל על צווארך
מהגרון עד לעורף
מתהדק
לתוך העור הרך
עוד אצבע לוחצת
מצמצמת נשימה
הלב פועם משווע
לחמצן בתשוקה
מילה אחר מילה
פעימה אחר פעימה

הרגש כבר צרוב מתחת לעור
ממתין לאחיזה בצוואר
ליצירת מעגל התשוקה מחדש
למבט העמוק
לנשיקת הדם
לפני 12 שנים. שני, 7 במאי 2007, בשעה 14:51
הרוח נשבה והעור סמר
האם זה קולך המושר?
נעימת צלילים, תווי עינוגים
קול חרישי בין הסדינים

עינייך בוהקות מעבר לחשכה
האם את באמת שכזאת, אישה?
ואלי זה אני רק שומע קולות
אנחות נאקות....דמיונות

ושוב עוצם העיניים
סוגר למראות המובטחים
נאחז במרות הכבויה שבפנים
האם? ואולי כבר לא קיימים
לא מוכן לעוד משחקים.

את לא תתחבאי יותר
כי אני מדליק את האור
האם אגלה מיטה ריקה?
או מאהבת נחשקת
זה מה שנותר לך לבחור
לפני 12 שנים. שני, 7 במאי 2007, בשעה 14:50
בתחילה אתחיל בהפגנה שהייתה בכיכר רבין

לא שציפיתי למשהו מרשים אבל הפעם די הוגדשה הסאה. האם באמת מארגני ההפגנה חושבים ששלהוב קהל היא הדרך? חזרה על המוטיבים תתפטר וכישלון יעזרו?

עם החום שבאוויר המחנק של הקהל המשולהב.
פשוט נזכרתי בסרט שראיתי לפני כמה שבועות

הנשיא מאוהב (The American president, 1995) – מייקל דאגלס בדרמה קומית רומנטית חביבה על נשיא אלמן המתאהב בפיגורה בעייתית (אנט בנינג), הרבה פאתוס מצד ארון סורקין הצעיר (שכתב) ורוב ריינר (שביים), אבל בהחלט שווה צפייה.

ובמיוחד בסצנת הנאום האחרון...הינה הקטע



בואו ונתחיל בשיוך קטע סרט דמיוני, למציאות של אתמול ונדמה, כאילו היה לנו נואם שכזה על הבמה אתמול בערב, מה הוא היה אומר?.

בתחילה אדוני ראש הממשלה אולמרט מדוע אינך חבר באגודה לאיכות השלטון – זו אגודה שכל מטרתה היא לדאוג לאיכותו של השלטון בישראל?

אתם רוצים לחיות במדינת ישראל? ביתו של העם היהודי? לחיות בארץ זו מחויבות קשה, אתה ממש צריך לרצות בכך וקשה, לדעת שאתה חיי עם הרבה אנשים עם דיעה שונה משלך לגבי ניהול העם ואם אג`נדות אחרות. עליך להיות מספיק קשוב, סבלני והחלטי לשמוע את הצד האחר אשר משמיע את דעתו היכולה להיות הפוכה משלך.

אנו לא נציג כאן אשמים או נמקד אתכם בכעס כלפי מנהיגים. לא נרוממם כישלונות או שנפחיד אתכם באמרות. אנו רק אומרים שצריכים אנשים רציניים לנהל את המדינה, ואחריהם דרושים מנגנונים יעילים של עוזרים מומחים ואנשי מקצוע מעולים בכדיי להגיע לתוצאות. המנהיג הוא סך הכול המנגנון שמאחוריו, הבינו זאת פעם ולתמיד, אכן המנהיג מחליט. אבל מסך כל המידע שמגיע אליו והמחויבות המלאה לתפקיד ולמדינה.

לכן לכל ה"מפחידים והמגנים" אנו רואים את כוונתכם. להשיג את השלטון בדרכי פאניקה ומציאת קורבנות למדורות הל"ג בעומר, דרך זאת לא תצלח.

יש לנו משימות לאומיות אשר חייבות מיקוד ועבודה מאומצת, בין עם בחקיקה וגם בביצוע בפועל. אין אפשרות שהמנגנון שלטוני יהיה כבול כל הזמן במאבקי כוח, מרפקנות או בבתי משפט. לכן שישה חודשים לפני הבחירות (וזאת המצאה שלי) כל נציג לכנסת יעבור תחקיר משולב ל"ניקיון כפיים" תחקיר זה יכלול:

חקירה משטרתית – לניקיון כפיים כלכלי ומוסרי.
חקירה ביטחונית – לניקיון כפיים לאומי.
בסיום התהליך כל גילוי חריג יוצג כלפי הציבור.

האמירות של התפטר או נכשלתם, הינם חסרות מתוכן. המנגנון הכושל עדיין נותר (ואני ניזכר בסדרה נוספת "כן אדוני השר". אשר הראתה את חוסר האונים של הפוליטיקאי מול המנגנון הבירוקראטי המסואב)

לכן שינוי דרוש. אבל שינוי עמוק דרוש עוד יותר. חייבים להבין שהמצב בעבר לא היה יותר טוב. כל פעם באו לנו עם תחלופה חדשה אשר מנעה מאיתנו לחשוב. בתחילה הציעו לנו את "מתכונת המפלגות" וכאשר נחשפנו לתופעת הבוגדים בהצבעות המפלגה ראינו שהשיטה לא עובדת. אחר הציעו לנו את שיטת "המנהיג העליון" בבחירה אישית. אבל גם הסוס המהיר ביותר זקוק לעזרה וצוות טוב. גם הציעו לנו את "המפלגות המחוסנות" עם האחידות למטרה, אבל כאשר שהמטרה עמדה מול המציאות הפוליטית היא דיי נעלמה בכדיי להקים ממשלה. לסיום הציעו לנו את "צוות המנצחים" השילוב של הכול מהכול, אבל גם שם נקלענו בחוסר מקצועיות ושאיפות כיסא.

ואני אומר מה נותר???.
איזה עוד תרגיל ימכרו לנו...
שוב המנהיג המושלם? עם הצוות הצולע?
שוב מפלגה משובחת? עם מספר 10 לא ידוע?

בסיום הערב נסעתי עם חולצת הכחול תכלת לבן שלי מהכיכר לאחד ממועדוני הלילה, אבל שם היה קוד לבוש של אדום בלבד (חג הפועלים מאוחר). לא נתנו לי להיכנס. כנראה ששני הדברים לא משתלבים,
פוליטיקה והעם.
צריך למצוא צבע אחר.
לפני 12 שנים. שני, 7 במאי 2007, בשעה 14:48
אני אוהב לענג אותך
בעיניים פקוחות,
כדי שלא אפסיד
את ההילה סביב ראשך
כשאת גואה,
מתנחשלת,
ומתנפצת אלי בסערה.
לפני 12 שנים. שני, 7 במאי 2007, בשעה 14:47
היא מבקשת ממנו מדי פעם.
עליו היא סומכת, אותו אוהבת, יודעת שאיתו היא בטוחה.
"לא יכול לראות אותך כואבת" הוא אומר ומסרב.
זה הדבר היחיד אותו הוא מסרב לעשות איתה, אין לו גבולות אחרים איתה. רק גבולות הכאב.
תכאיב לי, היא מבקשת בתוך סערה של מעשה אהבה. הוא מסכים לקשור את ידיה אבל מהסס להמשיך.
"אל תפחד. אני סומכת עליך" היא לוחשת לו וסערה ברוחה.
הוא מושיט יד מהססת.
היא מחייכת אליו בסערת חושיה.
הוא אוחז פטמתה ולוחץ. היא רוצה להתמכר לכאב אבל יודעת שקשה לו, שעכשיו זה בשבילה בלבד. עיניה לא עוזבות את עיניו. הוא מביט בה. בוחן כל תגובה. נכון להפסיק.

הכאב גובר ועימו העונג, אגלי זיעה מבצבצים על שפתיה. היא מתאמצת לא להשמיע קול. לא להבהיל אותו. אבל שריר בפניה מסגיר את המאמץ. הוא משחרר את ידו כנשוך נחש ומתיר קישוריה.
היא מחבקת. אותו בחזקה. אוהבת מתמיד.
איתך אני בטוחה. היא לוחשת לו. לך איתי.