תבונות מאוחרות

הרוח נשבה והעור סמר
האם זה קולך המושר?
נעימת צלילים, תווי עינוגים
קול חרישי בין הסדינים

עינייך בוהקות מעבר לחשכה
האם את באמת שכזאת, אישה?
ואלי זה אני רק שומע קולות
אנחות נאקות....דמיונות

ושוב עוצם העיניים
סוגר למראות המובטחים
נאחז במרות הכבויה שבפנים
האם? ואולי כבר לא קיימים
לא מוכן לעוד משחקים.

את לא תתחבאי יותר
כי אני מדליק את האור
האם אגלה מיטה ריקה?
או מאהבת נחשקת
זה מה שנותר לך לבחור