מקומות חדשים אני רוצה לגלות
מסייר בגופך מחפש אוצרות
את כוסך כבר מילאתי וחבטתי בתוכו קשות
אדמומית השארתי על שפתיו העדינות.
על הדגדגן לא פסחתי במסעי
נחבא הוא עכשיו, מגורה יתר, ממגעי.
ירכייך עולם של עור רגיש
מראים תמיד את המקום לחריץ הענוג
את ראשי הרים ואצפין לבטנך
רכה, רגועה לאחר גמירתך
ואותו טבור שוב אפגוש המלא ברוק
מליקוקי האחרון שמר כל זאת.
הרי שדייך ממתינים לי בהמשך
טיפוס קשה אך מרענן
הפסגות עדיין חדות מסוכנות למעבר אדם.
אה, אולי אעבור בגיא שבצד?
נח לו שביל בין שני כיפות הרים זקופות
ממתין לסייר, מבטיח הבטחות.
מערה נוספת יש בקצה הדרך, מלאת אוצרות חמימה ונחשקת.
יודע אני על זו המערה.
שומרים משוננים על הפתח סוגרים. שפתיים מלאות אותה מכסים
על צווארך מלא הנשיקות עלי למצוא את שיווי המשקל.
וכיפת סנטרך לעבור במסעי הארוך
מערה זו בוקרה עוד בתחילת הערב.
עייפה וסגורה היא, ביקור שני לא יצלח
לכן אעבור מימנה לאף.
עומד הוא בגאון סולד, מתנשף ומתנשף
הי, אני צריך להיות עייף!
מסעי ארוך והדרך רבה, אין כניסה? לא נורא.
בצביטה עדינה ושובבית אמשיך בדרכי
ללחייך האדומות המלאות נשיקות.
עינייך צופיות בוחנות כל מעשיי
נעצמות מתענגות בכול צעדי
בעדינות מרפרפת אגלוש לעבר צידי ראשך
לתנוך אוזנך אלחש סיפורים.
מסעי הארוך ומלא פלאים.
נמשים שערות וגם קפלים
עברתי בדרך מלאת מכשולים וסכנות.
כל אחד דורש, בדיקה, גרוד התחשבות
סיפור מספר על ארץ גופך.
מקום נפלא מסתורי מרגש.
ועכשיו לאן אמשיך?
אני יודע!
לאוסטרליה לכפות רגלייך.
אצבע אחר אצבע אכניס לפי
אלקק חיבורם אלטף את לקם
ואחר את כף הרגל אעסה
בשמני פריחה המרככים את העור
את פרקי הרגל אעטוף במגעי העדין אשחרר ורידים
אוי ארץ רחוקה הינה אני יוצא.
היכן האוצר?
מה אגלה?
לפני 18 שנים. 16 בינואר 2006 בשעה 14:38