תבונות מאוחרות

את שלי

שפתייך מתמזגות בשפתיי כמו שמש שנושקת לים
אצבעותיך פורטות עליי ואני נעטף בצלילי מיתר של ליטופייך
"את שלי" את לוחשת לי, וזה רוחש באוזניי כגליי הים
האנחות שלנו ממלאות את החדר כרוח ערפילית של בין ערביים

את טועמת אותי כצמאה ליין משכר
נרטבים כטובלים במים טהורים של אהבה
נרעדים כטיפה שהסעירה מים שקטים
נאחזים אחד בשניה כטובעים
יונק את הניחוח שלך שנספג בי כנושם נשימה אחרונה של אוויר
נאבקים בזרם ונסחפים
מערבולת לוקחת אותנו
עמוק
נכנעים לתשוקה ששוטפת אותנו
נרגעים כמגיעים לחוף מבטחים