תבונות מאוחרות

זה מתחיל כמו כל בוקר, מול המראה. מביט בעיניים הנשקפות מולי, מחפש את הרתיעה.
הסימן הראשון של הסטה.
למטה? מבוכה.
לשמאל? בקשה לעזרה.
לימין? התעלמות.
למעלה? כניעה.
מביט ולא מרפה, העיניים. הקיפאון בהבעת הפנים. המבט החד השובר.
זה עדיין שם, חד כרגיל. מסיט את הראש כלפי מטה, המבט לא מרפה.
כן, כך. מכניס חיוך קטן.
מודד כל תנועה, מביט ומחפש חולשה.
אין אפילו סימן.
החיים בעולם הפשע נקבעים בדברים הקטנים ובאמיתות גדולות.
יש אנשים אשר בודקים את האקדח, אחרים בודקים את חליפת המגן
ואני? אני בודק את הנשק שלי
ההחלטיות שבמבט.
זה עולם קשה ללא רחמים ולפעמים מזכיר את המערב הפרוע
השולף המהיר הוא זה שמנצח, החלש מת.
מזמן שלא נתקלתי ביריב מתאים.
סוגר עיניים ומנתק את עצמי מהמראה. שומר את הכוח.

גם הנקבות הבינו אמת זו, למרות שהן עבדו בשבילי.
בצורה פנימית הן הבינו את מהות החולשה והמתח המיני.
כיצד לחזק אותה כיצד לגרור לקוח. למשוך אותו, כמו דייג הדג באגם עם חכה קטנה.
למדו כיצד להשתמש בתנועות הפנים.
במבטים.
למטה עם חיוך, מרמזת מה אני יכולה לעשות איתך.
למעלה והצידה עם נשיפת עשן, להראות את העונג הצפוי מהצוואר והחזה.
לימין עם מבט מבויש, טיזינג בסגנון "אני חדשה כאן"
לשמאל עם נשיכת צד שפתיים, אני מחוממת עליך.
מחכות
להסטה