לפני 17 שנים. 29 באפריל 2007 בשעה 7:22
המשפט
בעמדי מחר ליפני כיסא המשפט
לחיים או מות אני נישפט
חושב אני על
כל אותן דקות
שבהם גימדתי את עצמי
הכי שאפשר
נמנעתי ממבט ישיר
אמרתי היי בחיוך מופתע
(זה מה שיצא)
והשפלתי מבט לרצפה
לא היה טעם למילים.
ועכשיו
ראשי מורם
קומתי מוגבהת
מישיר מבט לשופטי לא משפיל מבט
לא אחייך ולא אצחק
בשלוות נפש
את העונש אכך
כי עם לחיים נשפטתי אז אצא לקראתם
בתרועה
בחוזק
ובאהבה
ואם למוות ניגזרתי אז אחיי את רגעי האחרונים בידיעה
שמסיים אני את חיי בראש מורם
מוכן למטלה הבאה
לגלגול הנשמה