ניצוצות

"מה רצית לעשות כשעצרת?” הוא שאל...
באיזו מהפעמים אני תוהה, בפעם שכמעט בלעתי את צווארך, כשחשתי את הרכות של שפתיך על אצבעות ידי או כשנגעת בי מגע מרפרף שבקלות היה הופך להיות טעות רנדומלית של מגע, לו הייתי מתלוננת..לא הזזתי אותך.
כשניסיתי לנוח ורק המחשבות שלי נדדו אליך, מפנטזות הוזות. אני אפילו לא יודעת מה הזיתי, רק שהיתה מעורבת בכך הרטיבות שבין רגליי. ואתה.
- ניתנה לה האפשרות לעצור.
כמה שליטה עצמית אני צריכה בשביל לעצור את הרכבת שדוהרת לי בראש עכשיו עם ברקס. ברקס חזק.
- היא לקחה אותה.
הרחם שלי פועמת.
הדופק שלי רץ.
איך שאני רוצה את מגע ידיו
ולא מסוגלת לעמוד בו
להתמודד עם זה
זה כמו לפרוץ סכרים בנשמה שלי

הוא מטורף יותר ממני. אני רואה את זה . חזק .
לא יכולה שלא להרתע ולהמשך ולרצות. אוח.

מגע האצבעות שלו על העור שלי. רוצה אותן חודרות. לא אכפת לאן.
מבעד לעור לבשר לעצמות.

הרחם שלי הולמת. זועקת. מיררת.

אני את כל הרעש שלה מחניקה.

אני לא מסתירה את האמת...

&feature=related

אני לא יודעת מה לעשות עם כל זה. האדם השקול והמחושב שהפכתי להיות מקרטע כצפוי.לא רציתי שיסע. לא ברור לי מה מוביל אותי לשם (הוא?)
רציתי להשאיר על עורו צריבות קטנות של מגעי שיקח עמו צידה לדרך...
ההבדל הקטן בין לחשוק לבין לדעת שרוצה. אוח. מיינד גיימס, אוח מיינד גיימס.
אני פוסעת על הגבול הדק עם העולם הזה, תפר שנפרם ותופר את עצמו כל פעם מחדש. כך מידי פעם אני מצליחה להיות.
לו הייה לי בית לארחו בו, הייתי מזמינה אותו אלי. עוטפת, מרגיעה. מרדימה. במיטתי בלי דין וחשבון לעולם.
ספק רב לגבי מה היה קורה עד אותו הרגע בו היה נרדם. לא יודעת כמה זה היה קל לשלט בעצמי...הטורפת משתחררת רק כשהיא בטוחה. אחרת היא לא מציצה עם האף שלה החוצה אל פני השטח. ואני מודעת לרעב שיש בו....
הו מיינד גיימס.
כמה אני אוהבת מיינד גיימס.
פאנטית.
זה מה אני מסוגלת להיות, פאנטית.

והוא הרי מטורף, כי מה לי ולנורמליים.
זה מפחיד לאללה.

המגע שלו צרב צריבות קטנות בבשר. חרמנות עדינה מגירה רטיבות שרוצה, ואני מנסה לדפוק לעצמי על הקופסא בלמעלה, ולצרוח, הלו שם מישו בבית?!?
אף אחד לא עונה.

אם אתן לזה להיות מה יקרה לי?
חחח....מה שתמיד היה אמור לקרות , צחוק מרושע ופאנטי עונה מבפנים.
אבל אני נלחמת, כוסאומו, על כל פיסה מהחיים שלי, כי בסופו של היום, זה מה יש. וכמה תרוצים להיסטריה הנוכחית שמקפיאה אותי, הרטיבות הזו עושה בי שמות , ואני לא מבינה אותה.
לא מבינה אותי.
זה על סף החייתי, וזה מין משהו שלא מסתדר לי בשום צורה שהיא בתוך המציאות, וזה מתנגש . מיינד גיימס. אני שונאת מיינד גיימס.
אז למה אני כל כך...........?



ארורה אני.

lost, again.
again i find my self at bed with a woman i cant touch.
the same feeling i felt than, once upon a time. 8th grade? we were flirting with each other for several monthes and without realizing i want to touch her, she told me she was not into me, not like that.

what do i want? a husband? a wife? a cat ( well anotherone is a good concept)

why each time im with a woman my rebound is a guy?
why when i am so peacful eating her (whomever that might be) cunt, so peacfully. i have to freak out when i find out it's so so good... and of me go with a guy.

i wish she would have stayed. and that what would be the damage.

all of you who think its so easy to be gay, well it's not
not for me
not even if its my nature

i hate guys yet keep looking

עמוס ומשעמם כאחד. מצד אחד מטלות משעממות מצד שני מבחנים לוחצים. חיי סטודנט. אבל קטן עלי. אני אעבור גם את זה.
הכל מסודר סביב לשם שינוי, ועדיין הראש שלי מעופף למקומות אחרים, יותר מיניים , יותר בידיסמים, חקרניים?
אני לא יודעת כל התהיות האלו מה לי ולבדסם נעלמות כשאני קולטת כמה דברים משרדיים ומדמיינת איך מצליפה בהם

אני בטוחה שיש שיאמרו REST MY CASE אבל זה בכלל לא קייס.
זה פשוט השעמום הזה, בעונה הזו של השנה שמטמטם את המוח בדרכים אכזריות . עלק....

מתעוררת מוקדם מידי, אני עודני עייפה, וזיקפת הבוקר שלי בוערת בין הרגליים שלי, נו מה חדש?

בא לי לזיין, כמעט הוצאתי את הסדיזם על החתול. אבל רק כמעט.
איך לכל הרוחות מזיינים בתוך כל העייפות הזו?

אבל אני שמחה על ההשראה לרצון לזיין. זה תמיד טוב.
יהיה טוב

&a=U7MDHR6M-fs&playnext_from=ML&playnext=4

וזה אמור להיות NiN - hurt

להוא שלי.

אני הולכת לקרוע את התפלצת המנוולת הקטנה.אני הולכת להוציא לה את העיניים, זה התכנון.
לגרום לה להרגיש יותר קטנה ממני. זו תהיה הנקמה שלי.
שתלך לעזאזל.

אני רוצה לספר לכם קוראים משועממים שלי, שהיתה לי בת-זונה של גמירה אחו שלוקי.

אני, הויברטור, בטריה שעוד יש בה מיץ, ו.... בין חמש לעשר דקות. לא, לא מדדתי.

שלוש מדהימות ככה שהרעידו לי את הרחם טוב טוב כמו שצריך. כן, כן, רטוב גם היה.

צריך לדעת לגמור, זה לא משהו שמלמדים בסרטי פורנו, לפחות לא מלמדים נשים.
צריך לדעת איך נוח ונעים לגמור.
צריך להנות מהתחושה.
צריך להרגיש את זה ולהתפוצץ, למה למכונה, בידי העם, אורגזמה.

לא יודעת מתי זה קרה, אבל מתי שהוא בין הרבה זיבולי שכל כאלו למשנהם קראתי גם ספרים שעוסקים בסקס, אבל כמובן במובן האקדמאי, או המחקרי, וגם כמובן היבטים ביולוגים כאלו ואחרים. בין השאר אחד מהדברים שדובר בהם למעט אורגזמות ושות', היה גם נושא השפיכה הנשית. וכן. מתי שהוא, גם חוויתי את זה, וזה טוב ונפלא ונהדר. ולא נשים יקרות שלי, אם אתן לא שופכות את נוזליכן אתן לא נהנות פחות. להפך אתן נהנות יותר! אתן לא צריכות לנהל משא ומתן עם רטיבות המצעים בתום מה שזה לא יהיה. אז זה גם טוב. העיקר שאתן מסופקות.

אוח. הרחם מפמפמת לה את שיר הפמפום שאחרי. מין בומצ'יקים קטנים כאלו. זה נפלא.


עכשיו, אוה עכשיו. בתום הסגה הלא מפרכת.

הגשות שצריך להכין! לימודים! מבחנים! עבודות!

ריאליטי פלאש ניוז, אבל בנחת ולא על שמרים. כמו שצריך.

בברכת, לכו 'זדיינו ותהנו!

יהלום.

ככל שאני תוהה יותר בנושא, אני מרשה לעצמי להפליג למחוזות ה"כן".ללכת למקומות במחשבות שלי בהן זה אני מרשה לעצמי להיות , ואיך שאני. או משהו כזה. זה לא כזה ברור. אולי זה בעצם הכי ברור, כשאני מרשה לעצמי להרגיש את כל המשיכה הנפלאה הזו, אליה....
היא כמו מגדלור של תשוקה,
יאמי
איפה היא, ואיפה הגוף שלה כשאני צריך להרגע קצת לפני שאני נרדם. מה הפלא שלא נרדם. איך אפשר להרדם ככה.
אני מתגעגעת לגוף שלך, הלו את!!!! יא חורפת! כן את!
אני מתגעגעת לגוף שלך. יופי.
כן כן גם הלילה לא הצלחתי לישון, ואני קרועה מעייפות. ואני צריכה לקום עוד מעט וספקות רבים אם הדבר יקרה. לא יודעת . נו עוד יום ראשון נדפק. כאילו שזה חדש. זה לא.
בקיצור, נראה לי שאני פשוט אולי, מרשה לעצמי קצת יותר לממש , ואז להרגיש, ואז להנות. וזה אחר ושונה, ואני מתחילה לתהות עם עצמי למה לנסות לטרוח עם הצד השני כאשר ללא ספר זה לוקח אותו
עכשיו גם מתחוורים לי כמה אני לא בטוחה שאני מבינה דברים. כאילו, מה היה לי עם גברים, לא יודעת אם יהיה לי עוד מזה,כאילו ניסיתי לשחק סוליטר עם קלפים של טארוט ואו טאקי ומשהו לא הרגיש נכון. אני כמובן רועדת ומשקשקת מפחד. אין לי מושג מה מו מי. ומה הולך להשתנות ואם בכלל. המחשבה על לחפש מישהי, מרגישה לי הזויה קצת . ומרגשת. ולא ברורה. ואז מפוכחת. הרבה יותר מפוכחת. ואז יש את המחשבה הנגדית שממול, שאומרת מה אם הוא שם ועדיין לא מצאת אותו\ וביום שתחצי את הקו הוא יהיה שם ינופף מולך ולא תראי אותו כי את פשוט לא תסתכלי לכיוונו.
ואני מפחדת, מפחדת לפתוח את הארון שרצים שלי, את הפנטזיות שלי על נשים, כמה פרועות הן, טובות וטובות, ומעולות.
ואם אני עוד חושבת עליה בקונטקסט
וואוהו,
זה משדרג את עצמו בריבוע.יאמיייייייייייייייי
זה לא האקזיט הראשון שלי וזה מה שממש משעשע. זה לא האקזיט שעושה את זה עבורי.אולי תובנה, או קבלה, או שחרור, או אין לי מושג, אבל זה בהחלט פלצני קצת.
אני מתעצב שהיא לא במיטתי עכשיו, מה שהייתי עושה לה. מה שאני רוצה שהיא תעשה לי. אוי.
אני זוכרת אותה מזיינת אותי. אויי כמה שזה היה טוב. וטוב ונכון, וטוב, ואלוהים איך שהיא משפיעה עלי.
ומפירה שלי , יקרה, אהובה נערצת, ליטופך מעמיד לי את הצורה , נוזל ממני, מרטיב אותי, עושה אותי חסרת נשימה מולך, אין לי מושג קלושון של מה שאת מוצאת בי, אבל העיקר שזה קיים 😉 ...
אוייש.
אז מה עכשיו ? מה אני עושה עכשיו? כלום? הולך לנסות להרדם קצת אולי עם המסרגות.
אוף.
נשים. נשים זה עם מסובך.


ומה עכשיו (בקול שמשאיר הד גדול)

סרבאק
זה הולך ומסתבך.


אמממ... תגידי, את באה לכאן הרבה? <לא מספיק>
אני רעבה לך.
עייפה. רעבה עייפה. רוצה. כמהה. משתוקקת.

שזה גם די בוקר.
החלקתי לתוך גרוני, איזה משהו שאולי יעזור לישון לעוד כמה שעות, ואולי לא.
לאות וקור וחום ורעב והכל בו זמנית.
ואני רוצה לא להיות פה.
ולהיות שם.
ולא פה
רק שם.
לחלום חלום, להזות מציאות 😄